שיואוו. אפשר להבין. את מצילת נפשות. ומה שיפה שאת לא מודעת לזה וזה משאיר אותך בצניעות. לא היה לי נעים לצלם את החיבוק של ניבין ברגע המיוחד ההוא אבל קודדתי אותו בזיכרון. אז הבנתי יותר טוב מה את עושה. את דנה לכף זכות. הצילום הוא רק התירוץ. ונשים שחוות קושי בין אם חיצוני בין אם פנימי ויש להן עוד נקודת אור לישועה מתחברות לתדר הזה. של הממשות וההגשמה במקומות שלפעמים אין בהם מימדים. כמו הצומת שבו אני הייתי. ולכן אני קוראת לזה נמל. ולא סטודיו. כי בנמל עוגנים. והעגינה היא קודם כל הסדרת הנשימה לאסוף כח להפלגה הבאה. כדי להיות נמל צריך קודם כל חלל פנוי ולא שיפוטי. שזה מי שאת. ואחר כך אפשר לדבר שפה. שזה פירגון ואהבה ואיפשור. שזו השפה שלך. הידע הוא רק הכלי לאור הזה. כשבאה ספינה אחת זה חיבור אחד. כשבאות כמה ספינות זו מעגנה ואז נוצרות האינטראקציות המיוחדות שבהן השלם עולה על סך חלקיו. אהבת חינם. שיתוף. תמיכה התפתחות אישית. גילוי חשיפה. העצמה. לידה מחדש. אני חושבת שהמעבר בין תקשורת במדיומים שונים עד למפגש גשמי היא בפני עצמה חלק מהדבר עצמו. כי ההתכווננות למפגש וההיכרות בין חברות הקבוצה שהולכת ונרקמת מאפשרת את החשיפה המדורגת תוך כדי תנועה. במקביל לעשייה עצמה. כך למשל המדיום של הקורס האינטרנטי מייצר סוג אחר של מערכת יחסים. גם שלנו עם עצמינו בהיבט של האחריות להתפתחות האישית וגם שלנו עם הקבוצה בהיבט של האחריות לקשר. לכן אני מוצאת שהמעבר שהולך ונבנה ממצב אינטרנטי למצב של פרזנטציה ופגישה אישית הוא חלק מהדבר עצמו. כמו בשמירת נגיעה. נעשות הרבה הכנות לאיזשהו קונווקס. וגם זה חא מובן מאליו. כי מאוד דחפת שנציג בתערוכה שנממש את הקשר של העבודות שלנו עם העולם האמיתי. זה הדבר עצמו לא פחות מהרמה הטכנית של הצילומים. אני מוצאת שהקורס הוא אבן דרך בהתפתחות האישית וחלק מהתוצרים שלו הם ארוכי טווח. אני למשל חוויתי את סיפורי המסגרת בצורה שהיא אפיחו יותר עוצמתית מהתכנים הגרפיים. את הסצינה. הסיפור האישי שכל אחת הביאה. פתאום הבנתי איזו עוצמה יש לכלי הזה כשהוא מקבל את הפלטפורמה הרחבה שאת מייצרת. אני עדיין חושבת שהקורס האינטרנטי עם החלקים של המפגש והתערוכה הם בעצם אריזה קומפקטית שלך עצמך. של כל הניסיון והידע שלך בצורה מתוכללת ויעילה שמאפשרת בזמן קצר יחסית לעבור חוויה ותהליך רגשיים ולימודיים בו זמנית שהפירות שלהם חלקם מיידיים וחלקם ייזרעו מחדש כל אחת בזמן ובמקום שיתאים לה. את מזמנת את הנשים המדהימות לנמל הבית כי את מגדלור של נתינה ואהבה לא שיפוטית.

זה מאוד עוצמתי המקום הזה. לה התכוון אלוהים כשהוא ברא אותנו.

"רוניתה יקרה, ימי ראשון כבר מרגישים אחרת. הצלחת לזקק ולהעביר באופן ייחודי, מעניין ומאד מקצועי את אומנות הצילום, הטכניקות ותובנות על החיים וכל זאת בלב רחב, קשב רב ונתינה ענקית. ומה יצא לי מזה? תערוכה מרגשת ובלתי
נשכחת, תחביב חדש ונקודת מבט נוספת להביט על העולם. ממליצה בחום לכל מי שמעוניין ביצירה עם עומק ומשמעות."

 מפגש אחרון בסדנת הצילום של Ronit valfer "פנים ופנים", שפתחה לי פתח להתבונן אל תוך עצמי ואל המסע שאני עושה בחודשים האחרונים,כשאני סוגרת דלת אחת מאחורי ופותחת צוהר חדש לעולם.ימי שני בסדנא של רונית היו מקום שאהבתי לבוא אליו. הסטודיו של רונית היה נמל בית לעגון בו, מקום שאוסף אותך לתוכו ומעניק הרגשה של בטחון לחלוק את פחדי ואת מחשבותי, להתלבט בדרך שלי ולהתעודד.רונית היא אמא אדמה. חמה ופתוחה ומכילה ועוטפת ומחזקת ומחבקת ודואגת ונותנת מקום ומשרה בטחון ונותנת יד. ומקצועית לעילא ולעילא.במילה אחת: מדהימה