הפרחים והדמויות האלו נושמים את אותו הקצב – משחק של חיים ומסתורין. אבל בניגוד לפרחים, שצומחים מתוך טבע אינסופי, הדמויות האלו הן מופע של מודעות. הן בוחרות איך לגעת באור ואיך להיעלם ממנו.
האור כאן לא רק חושף – הוא מגדיר. הוא נותן לדמות את הגבול, כמו קו עדין שמפריד בין מה שאנחנו בוחרים להראות למה שאנחנו שומרים לעצמנו.יש תחושה, תנועה שממשיכה לחיות גם כשהצילום נעצר.
