כשהייתי חיילת שירתתי בנח"ל ובפרק של ההאחזות נבחרתי להיות אחראית על דיר הכבשים שהסוכנות רכשה עבורינו. כן, כן, חיילת אחראית על כבשים 🙂 ... זה כלל ירידה למרעה כל בוקר וערב, המלטות בחורף סוער ורגעים של חיבור לטבע כמו שגדלתי בו כל חיי כמושבניקית.
הזיכרון שלי לא מצטיין בחדותו וגיליתי שתצלומים מהוים עבורי עוגן ויזואלי לארועי חיי.
בדיפדוף באלבום שלא היה עתיר תמונות, יש תמונה שלי קופצת על שוקת מלאה קש כשכבשים טומנות ראשן אל תוכה ואני מאושרת.
התמונה הזו היא ערוץ מדהים לים של חוויות שהסיטואציה הזו קשורה אליהם.
יותר מזה, היא מזכירה לי אנשים שכבר עשרות שנים לא ראיתי ושמעתי, נוצרו הקשרים לחוויות נוספות שלא זכרתי .
נוצר בתוכי מרחב פנימי שעושה לי סדר בחוויה הצבאית שלי, שדי נעלם בתוכי.
עיבוד זיכרונות בעזרת דימויים הוא תהליך שבו אנו בוחרים תמונות כדי לחקור ולהבין חוויות מהעבר.
התהליך מסייע לעיבוד תובנות שעולות מתוך החוויה על מנת ליצור התמרה ושינוי.
כיצד לעבוד עם זיכרונות בעזרת דימויים?
שאלות מנחות:
מה רגש הראשון שעולה כשצפית בתמונה? האם התמונה מעלה זכרון או חוויה מהעבר? מה המשמעות האישית של התמונה? כיצד התמונה משפיעה על תפיסת העצמי או על העולם סביבך? מה חושבים אחרים על התמונה? כיצד התמונה משתלבת עם הסיפור או ההקשר שלה? איך היינו מרגישים אם התמונה הייתה מציגה משהו אחר? מה הייתי רוצה לשנות בתמונה אם יכולתי? מה זה אומר על הרגשות שלך כלפי התמונה?
תצלומים ככלי רב עוצמה לאהבה עצמית
תרגיל מדליק המאפשר לך להתקרב אל עצמך באמצעות תצלומים.
זה לא משנה אם את יודעת לצלם ומעדיפה להיות מאחורי המצלמה או פשוט מעדיפה לבחור תמונה שמעוררת בך רגש כלשהו מתוך אוסף תמונות– הסקרנות והעניין שבתצלום הוא המפתח
התצלומים יכולים לשמש ככלי מופלא לביטוי תכנים פנימיים ומחשבות שעשויות להיות קשות לביטוי במילים בלבד.
תרגיל:
בחרי תמונה שמייצגת משהו משמעותי בחייך וכתבי עליה במהלך שבוע, כל יום, יומן אישי, בכתיבה אינטואיטיבית נטולת שיפוטיות, המתארת את התחושות שמציפות אותך כשאת מתבוננת בה. לאחר הכתיבה צלמי תמונה אחת שמתארת את שאת מרגישה בעקבות הכתיבה.
למה זה חשוב? התצלומים מספקים דרך להסתכל על עצמך ועל חוויותיך, מאפשרים גישה לרגשות ולזיכרונות, ומסייעים לפתח הבנה עמוקה יותר של עצמך מעמדה מרוחקת בזמן ובמקום
סוקרת בפוסט מספר איכויות מהותיות שמאפיינות את הפוטותרפיה.
ניתן להשתמש בפוטותרפיה במסגרת פרטנית, קבוצתית או משפחתית. היא יכולה להוות כלי חשוב בעבודה עם אוכלוסיות שאינן מצליחות לבטא את רגשותיהן מילולית עקב בעיות אורגניות, רגשיות או תרבותיות.
הטיפול בפוטותרפיה כולל מספר טכניקות עיקריות:
אלבומים משפחתיים ותצלומים קיימים- עבודה עם תצלומים מהעבר מאפשרת למטופלים להעלות תכנים רגשיים, הרבה פעמים תכנים קשים שנמצאים בתוך הנפש פנימה, ולחקור נושאים הקשורים ביחסים משפחתיים ובינאישיים. תצלומים אלו יכולים לשמש כקול חי לתכנים ולזיכרונות הקשורים לעבר ולמשפחה ומהווים בסיס לתהליך ריפוי מול הכאב.
צילום פעיל- המטופל מצלם את סביבתו ואת חייו על פי בחירתו האישית. הצילום מאפשר למטופל לבטא את נקודת מבטו האישית, לחשוף תכנים רגשיים סמויים, ולהאיץ תובנות על מצבו הרגשי ותחושותיו.
דיאלוג צילומי בעבודה בקבוצה, בה המשתתפים מציגים תמונות ודנים בהן. כל חבר קבוצה מגיב לתמונה של האחרים ומשתף בתמונות משלו, מה שמוביל לדיון ולניתוח ויזואלי של תכנים רגשיים. זהו דיאלוג שמרחיב את נקודת מבטו של המשתתף ופורס מולו נקודות בחירה אחרות.
פורטרט עצמי צילומי- התמקדות בצילום עצמי מאפשרת למטופל לבחון את נראותו, זהותו ותהליכי צמיחה אישיים. הצילום העצמי מספק מראה לתהליך ההתפתחות והשתנות האישית.
פוטותרפיה היא כלי טיפולי רב עוצמה המשלב בין עולם הצילום לבין עולם הטיפול הנפשי המתקיים עם איש טיפול מורשה ומקצועי. היא מספקת דרך ייחודית המאפשרת ריחוק מהארוע, להבנת רגשות, זיכרונות ותהליכים פנימיים, ומציעה פתרונות מותאמים אישית למגוון בעיות רגשיות ונפשיות.
לפגישת היכרות ללא עלות 0507818816
לפני מספר חודשים התחלתי בתהליך טיפולי מרגש ועמוק עם ל', אישה צעירה בת 28, שעברה פגיעה מינית כשהיתה בת 6. ל' היא ילדה טובה מבית טוב, עם הורים קרייריסטים ששואפים גבוה עבור עצמם ועבור ילדיהם. היא גדלה כילדה קטנה אחרי חמישה אחים, והאדם שאמור היה לשמור עליה ניצל את תמימותה והאמון שלה, ולימד אותה 'אהבה' מעוותת, פוגענית וכואבת.
הפגיעה הפכה להיות נקודת שבר לא רק עבור ל', אלא גם עבור משפחתה. הוריה לא עמדו בידיעה שנפגעה, מה שהוביל להתפרקות מערכת היחסים, והאם התרחקה. היא לא יכלה לשאת את המחשבה והאשמה, ויצרה בל' תחושת אשמה שגרמה לה לקרוס כל פעם שנזכרה בפגיעה - רעידות, פרפורים, בכי ובעתה. ל' המשיכה לסבול גם בעתיד, כשהפגיעה חזרה על עצמה עם אנשים שקרובים לה ולמשפחתה. היום, ל' נמצאת בתהליך החלמה, עובדת ומטופלת במסגרות שונות. נפגשנו כדי להעניק לה מקום חדש להתמודד עם הפוסט טראומה דרך צילום. פוטותרפיה משתמשת בצילום ככלי לביטוי עצמי ולעיבוד חוויות קשות. הצילום יכול לשמש כדרך לבחון את התחושות שלה, לשתף את הסיפור שלה בצורה לא מילולית, וליצור חיבור בין העבר להווה. היא צילמה את עצמה באמצעות בובת ילדה, העמידה אותה בין בובות נוספות שעטפו והגינו עליה. הבובה, עצובה ועטופה בבד, מייצגת את התחושה של ל', שלא רצתה להיות מעורטלת ומפתה. הצילום הזה לא רק שמייצג את כאבה ואת הדרך שבה היא מנסה להתמודד עם הטראומות, אלא גם את התקווה למצוא הגנה וביטחון חדש. זהו תהליך שמגלה את הכוחות הפנימיים שלה, את הרצון להתקדם ולבנות מחדש את החיים מתוך בחירה ושליטה. הפוטותרפיה מעניקה לל' את הכלים לראות את עצמה באור חדש, שמאפשרת לה להבין טוב יותר את עצמה, ומאפשרת לה לתאר את סיפור חייה בדרך אינטראקטיבית ומעמיקה, והכי חשוב, שהיא מחליטה עליה!
אני מודה לל' על האומץ שלה, על ההשתתפות בתהליך, ועל הדרך שבה היא מאפשרת לגלות ולראות את הכוח והיכולות שלה דרך העדשה. התהליך הזה לא מדבר על צילום, אלא על יצירת מציאות חדשה מתוך כאב, ועל המאבק להחלמה ובניית עתיד טוב יותר
לפעמים המציאות חורכת את הנשמה ומותירה צלקות שזועקות את הסיפור שלהן. זהו סיפור מהקליניקה בפוטותרפיה, על אישה צעירה בת 29 שפגשתי, סיפור שנוגע בלב ומעלה שאלות על החיים ועל הכוח האנושי.
היא נראית כמו נערה, עם פנים ילדיות ומתוקות, אבל מאחורי החזות התמימה יושבת אישה זקנה בת 200. החיים לא היו נדיבים אליה. הם חילקו לה קלפים גרועים במיוחד, וכל ניסיון גמילה מסמים שהיא עברה, עשרות במספר, לא הצליח לשנות את המציאות הקשה שלה.
בגיל 12, היא 'אומצה' על ידי פדופיל - האדם היחיד שנתן לה תשומת לב, גם אם זה היה דרך אלימות ומין אלים. זה היה עולמה. בפעם האחרונה, לפני יותר מחצי שנה, לפני שהתחילה תהליך גמילה, היא הייתה זרוקה ברחובות התחנה המרכזית בתל אביב. אנשים השתמשו בה וזרקו אותה, הכל תמורת מעט חומר.
הרגע ההוא, כששכבה על הרצפה וראתה את העולם מלמטה, חזר אליה בקליניקה אחרי שיצאנו לצילומים. היא השתטחה על הרצפה כדי לצלם דקל מלמטה למעלה. משהו במבט שלה בעדשה, בזווית החדשה שראתה, עורר חיבור עוצמתי בין אז להיום.
בין תחושת האפסיות והחוסר אונים של אז, לבין המבט החוקר והשליטה שיש לה היום. היא בחרה להשתטח לא מתוך כאב, אלא מתוך בחירה מודעת לראות את הדקל על כל הדרו. הרגע הזה סימל עבורי את הכוח המדהים שלה ליצור מציאות חדשה.
היא כבר לא אותה נערה קטנה שזרוקה ברחובות. היא אישה שנלחמת ובוחרת לראות את העולם מזווית אחרת, מלאת תקווה ואופטימיות. זהו סיפור על אמונה והתמסרות לדרך של החלמה, על היכולת שלנו לשנות את חיינו, לא משנה כמה נמוך נפלנו.
כל אחד מאיתנו יכול למצוא את הכוח לראות את החיים בעיניים חדשות, למצוא יופי בזוויות שלא ראינו קודם. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. 
.
