כשהייתי חיילת שירתתי בנח"ל ובפרק של ההאחזות נבחרתי להיות אחראית על דיר הכבשים שהסוכנות רכשה עבורינו. כן, כן, חיילת אחראית על כבשים 🙂 ... זה כלל ירידה למרעה כל בוקר וערב, המלטות בחורף סוער ורגעים של חיבור לטבע כמו שגדלתי בו כל חיי כמושבניקית.
הזיכרון שלי לא מצטיין בחדותו וגיליתי שתצלומים מהוים עבורי עוגן ויזואלי לארועי חיי.
בדיפדוף באלבום שלא היה עתיר תמונות, יש תמונה שלי קופצת על שוקת מלאה קש כשכבשים טומנות ראשן אל תוכה ואני מאושרת.
התמונה הזו היא ערוץ מדהים לים של חוויות שהסיטואציה הזו קשורה אליהם.
יותר מזה, היא מזכירה לי אנשים שכבר עשרות שנים לא ראיתי ושמעתי, נוצרו הקשרים לחוויות נוספות שלא זכרתי .
נוצר בתוכי מרחב פנימי שעושה לי סדר בחוויה הצבאית שלי, שדי נעלם בתוכי.
עיבוד זיכרונות בעזרת דימויים הוא תהליך שבו אנו בוחרים תמונות כדי לחקור ולהבין חוויות מהעבר.
התהליך מסייע לעיבוד תובנות שעולות מתוך החוויה על מנת ליצור התמרה ושינוי.
כיצד לעבוד עם זיכרונות בעזרת דימויים?
שאלות מנחות:
מה רגש הראשון שעולה כשצפית בתמונה? האם התמונה מעלה זכרון או חוויה מהעבר? מה המשמעות האישית של התמונה? כיצד התמונה משפיעה על תפיסת העצמי או על העולם סביבך? מה חושבים אחרים על התמונה? כיצד התמונה משתלבת עם הסיפור או ההקשר שלה? איך היינו מרגישים אם התמונה הייתה מציגה משהו אחר? מה הייתי רוצה לשנות בתמונה אם יכולתי? מה זה אומר על הרגשות שלך כלפי התמונה?
תצלומים ככלי רב עוצמה לאהבה עצמית
תרגיל מדליק המאפשר לך להתקרב אל עצמך באמצעות תצלומים.
זה לא משנה אם את יודעת לצלם ומעדיפה להיות מאחורי המצלמה או פשוט מעדיפה לבחור תמונה שמעוררת בך רגש כלשהו מתוך אוסף תמונות– הסקרנות והעניין שבתצלום הוא המפתח
התצלומים יכולים לשמש ככלי מופלא לביטוי תכנים פנימיים ומחשבות שעשויות להיות קשות לביטוי במילים בלבד.
תרגיל:
בחרי תמונה שמייצגת משהו משמעותי בחייך וכתבי עליה במהלך שבוע, כל יום, יומן אישי, בכתיבה אינטואיטיבית נטולת שיפוטיות, המתארת את התחושות שמציפות אותך כשאת מתבוננת בה. לאחר הכתיבה צלמי תמונה אחת שמתארת את שאת מרגישה בעקבות הכתיבה.
למה זה חשוב? התצלומים מספקים דרך להסתכל על עצמך ועל חוויותיך, מאפשרים גישה לרגשות ולזיכרונות, ומסייעים לפתח הבנה עמוקה יותר של עצמך מעמדה מרוחקת בזמן ובמקום
סוקרת בפוסט מספר איכויות מהותיות שמאפיינות את הפוטותרפיה.
ניתן להשתמש בפוטותרפיה במסגרת פרטנית, קבוצתית או משפחתית. היא יכולה להוות כלי חשוב בעבודה עם אוכלוסיות שאינן מצליחות לבטא את רגשותיהן מילולית עקב בעיות אורגניות, רגשיות או תרבותיות.
הטיפול בפוטותרפיה כולל מספר טכניקות עיקריות:
אלבומים משפחתיים ותצלומים קיימים- עבודה עם תצלומים מהעבר מאפשרת למטופלים להעלות תכנים רגשיים, הרבה פעמים תכנים קשים שנמצאים בתוך הנפש פנימה, ולחקור נושאים הקשורים ביחסים משפחתיים ובינאישיים. תצלומים אלו יכולים לשמש כקול חי לתכנים ולזיכרונות הקשורים לעבר ולמשפחה ומהווים בסיס לתהליך ריפוי מול הכאב.
צילום פעיל- המטופל מצלם את סביבתו ואת חייו על פי בחירתו האישית. הצילום מאפשר למטופל לבטא את נקודת מבטו האישית, לחשוף תכנים רגשיים סמויים, ולהאיץ תובנות על מצבו הרגשי ותחושותיו.
דיאלוג צילומי בעבודה בקבוצה, בה המשתתפים מציגים תמונות ודנים בהן. כל חבר קבוצה מגיב לתמונה של האחרים ומשתף בתמונות משלו, מה שמוביל לדיון ולניתוח ויזואלי של תכנים רגשיים. זהו דיאלוג שמרחיב את נקודת מבטו של המשתתף ופורס מולו נקודות בחירה אחרות.
פורטרט עצמי צילומי- התמקדות בצילום עצמי מאפשרת למטופל לבחון את נראותו, זהותו ותהליכי צמיחה אישיים. הצילום העצמי מספק מראה לתהליך ההתפתחות והשתנות האישית.
פוטותרפיה היא כלי טיפולי רב עוצמה המשלב בין עולם הצילום לבין עולם הטיפול הנפשי המתקיים עם איש טיפול מורשה ומקצועי. היא מספקת דרך ייחודית המאפשרת ריחוק מהארוע, להבנת רגשות, זיכרונות ותהליכים פנימיים, ומציעה פתרונות מותאמים אישית למגוון בעיות רגשיות ונפשיות.
לפגישת היכרות ללא עלות 0507818816
פוטותרפיה היא גישה טיפולית המשתמשת בצילום ככלי טיפולי במגוון של הקשרים. היא כוללת שימוש בתמונות הנלקחות על ידי המטופל או מתצלומים קיימים כדי לסייע בתהליך הטיפולי. באמצעות דימויים חזותיים, הפוטותרפיה מאפשרת למטופלים לעסוק בתכנים רגשיים ולחבר בין תכנים אישיים לבין עולם התוכן החזותי.
ג'ודי ווייזר, פסיכולוגית קנדית, פרסמה בשנת 1975 את המאמר האקדמי הראשון ובו נתבע המונח "פוטותרפיה". החל משנת 1973, השתמשה ווייזר בתצלומים בעבודתה עם ילדים לקויי שמיעה. שנתיים לאחר מכן, הופיעה במגזין האמריקאיPsychology Today הודעה קצרה, שפנתה אל אנשי מקצוע שמשתמשים בצילום בייעוץ או בטיפול רגשי. בעקבות היענותם של כ-200 אנשי מקצוע, נוסד עלון החדשות PhotoTherapy Quarterly Newsletter, שנועד לעוסקים בתחום זה.
ווייזר אף חיברה ספר חשוב בשם "טכניקות בפוטותרפיה – לחקור את הסודות של צילום אישי ואלבומי המשפחה". ברוב הטכניקות של ווייזר, משתמש המטפל בתצלומים כאובייקט חיצוני לחילוץ המציאות הפנימית ממטופליו. השיטה ההשלכתית של ווייזר מבוססת על התפיסה שמבטנו בתמונה משקף את פנימיותנו. בשנת 1982 הקימה ווייזר את המרכז לפוטותרפיה בוונקובר www.Phototherapy-centre.com.
ווייזר (1975) מגדירה פוטותרפיה:
"בטיפול פוטותרפי משתמשים בצילומים אישיים, צילומי משפחה וצילומים אחרים בנוסף להרגשות, מחשבות, זכרונות ואסוציאציות שאלה מעוררים כמקדמי העמקה, תובנה ושיפור התקשורת בין מטפלים ומטופלים, וכל זאת בהנחיה של אנשי טיפול מקצועיים ומורשים ובאופן שלא ניתן להשגה על ידי מלים בלבד." (ע"מ 22)
ווייזר מבחינה בין טיפול בצילום (פוטותרפיה) ובין טכניקות של צילום טיפולי בהקשרים שאינם טיפוליים באופן רשמי – שיטות עבודה טיפוליות שאינן מחייבות התערבות של איש מקצוע טיפולי וננקטות לצורך שיפור המודעות העצמית, להיכרות עם העצמי, לשיפור תקשורת עם בני משפחה ולמטרות קהילתיות למיניהן. (אמירה אור,מוסררה)
אחת מנקודות ההשקה המרכזיות בין צילום לטיפול טמונה בצורך הבסיסי של הנראות. בתחום הצילום, הצורך הזה בא לידי ביטוי דרך הצלם שמעוניין להציג דימוי שמשקף את נקודת מבטו האישית. אותו צורך ניתן לראות גם אצל
המצולמים, בכל גיל. הכמיהה של המצולם היא לראות את עצמו בעיני אחרים, ולא רק את התמונה המוכרת לו במראה.
עניין זה הוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה במבט ראשון על פעולת הצילום, שנראית פשוטה לכאורה. הפילוסוף רולאן בארת (1980) מתאר בספרו "מחשבות על הצילום" את חוויתו כמצולם: "אני מופיע לפני העדשה בו זמנית כנוגע למה שאני חושב שאני, מה שאני רוצה שיזוהה על ידי אחרים, מה שהצלם חושב שאני, ומה שהצלם מבקש להציג במלאכתו." (עמ' 18) כאן מתקיימים מספר מרכיבים במקביל, ולא תמיד הם מתלכדים ליצירת תמונה שמספקת את הצלם ואת המצולם כאחד. לעיתים יש פער בין הרצון של המצולם להיראות מנקודת מבטו לבין רצון הצלם להציג אותו לפי ראות עיניו. נדיר למצוא צילום שבו האדם מרגיש שהצלם תפס אותו "כפי שהוא". (אורנה גלס, מוסררה)
