סוקרת בפוסט מספר איכויות מהותיות שמאפיינות את הפוטותרפיה.
ניתן להשתמש בפוטותרפיה במסגרת פרטנית, קבוצתית או משפחתית. היא יכולה להוות כלי חשוב בעבודה עם אוכלוסיות שאינן מצליחות לבטא את רגשותיהן מילולית עקב בעיות אורגניות, רגשיות או תרבותיות.
הטיפול בפוטותרפיה כולל מספר טכניקות עיקריות:
אלבומים משפחתיים ותצלומים קיימים- עבודה עם תצלומים מהעבר מאפשרת למטופלים להעלות תכנים רגשיים, הרבה פעמים תכנים קשים שנמצאים בתוך הנפש פנימה, ולחקור נושאים הקשורים ביחסים משפחתיים ובינאישיים. תצלומים אלו יכולים לשמש כקול חי לתכנים ולזיכרונות הקשורים לעבר ולמשפחה ומהווים בסיס לתהליך ריפוי מול הכאב.
צילום פעיל- המטופל מצלם את סביבתו ואת חייו על פי בחירתו האישית. הצילום מאפשר למטופל לבטא את נקודת מבטו האישית, לחשוף תכנים רגשיים סמויים, ולהאיץ תובנות על מצבו הרגשי ותחושותיו.
דיאלוג צילומי בעבודה בקבוצה, בה המשתתפים מציגים תמונות ודנים בהן. כל חבר קבוצה מגיב לתמונה של האחרים ומשתף בתמונות משלו, מה שמוביל לדיון ולניתוח ויזואלי של תכנים רגשיים. זהו דיאלוג שמרחיב את נקודת מבטו של המשתתף ופורס מולו נקודות בחירה אחרות.
פורטרט עצמי צילומי- התמקדות בצילום עצמי מאפשרת למטופל לבחון את נראותו, זהותו ותהליכי צמיחה אישיים. הצילום העצמי מספק מראה לתהליך ההתפתחות והשתנות האישית.
פוטותרפיה היא כלי טיפולי רב עוצמה המשלב בין עולם הצילום לבין עולם הטיפול הנפשי המתקיים עם איש טיפול מורשה ומקצועי. היא מספקת דרך ייחודית המאפשרת ריחוק מהארוע, להבנת רגשות, זיכרונות ותהליכים פנימיים, ומציעה פתרונות מותאמים אישית למגוון בעיות רגשיות ונפשיות.
לפגישת היכרות ללא עלות 0507818816
פוטותרפיה היא גישה טיפולית המשתמשת בצילום ככלי טיפולי במגוון של הקשרים. היא כוללת שימוש בתמונות הנלקחות על ידי המטופל או מתצלומים קיימים כדי לסייע בתהליך הטיפולי. באמצעות דימויים חזותיים, הפוטותרפיה מאפשרת למטופלים לעסוק בתכנים רגשיים ולחבר בין תכנים אישיים לבין עולם התוכן החזותי.
ג'ודי ווייזר, פסיכולוגית קנדית, פרסמה בשנת 1975 את המאמר האקדמי הראשון ובו נתבע המונח "פוטותרפיה". החל משנת 1973, השתמשה ווייזר בתצלומים בעבודתה עם ילדים לקויי שמיעה. שנתיים לאחר מכן, הופיעה במגזין האמריקאיPsychology Today הודעה קצרה, שפנתה אל אנשי מקצוע שמשתמשים בצילום בייעוץ או בטיפול רגשי. בעקבות היענותם של כ-200 אנשי מקצוע, נוסד עלון החדשות PhotoTherapy Quarterly Newsletter, שנועד לעוסקים בתחום זה.
ווייזר אף חיברה ספר חשוב בשם "טכניקות בפוטותרפיה – לחקור את הסודות של צילום אישי ואלבומי המשפחה". ברוב הטכניקות של ווייזר, משתמש המטפל בתצלומים כאובייקט חיצוני לחילוץ המציאות הפנימית ממטופליו. השיטה ההשלכתית של ווייזר מבוססת על התפיסה שמבטנו בתמונה משקף את פנימיותנו. בשנת 1982 הקימה ווייזר את המרכז לפוטותרפיה בוונקובר www.Phototherapy-centre.com.
ווייזר (1975) מגדירה פוטותרפיה:
"בטיפול פוטותרפי משתמשים בצילומים אישיים, צילומי משפחה וצילומים אחרים בנוסף להרגשות, מחשבות, זכרונות ואסוציאציות שאלה מעוררים כמקדמי העמקה, תובנה ושיפור התקשורת בין מטפלים ומטופלים, וכל זאת בהנחיה של אנשי טיפול מקצועיים ומורשים ובאופן שלא ניתן להשגה על ידי מלים בלבד." (ע"מ 22)
ווייזר מבחינה בין טיפול בצילום (פוטותרפיה) ובין טכניקות של צילום טיפולי בהקשרים שאינם טיפוליים באופן רשמי – שיטות עבודה טיפוליות שאינן מחייבות התערבות של איש מקצוע טיפולי וננקטות לצורך שיפור המודעות העצמית, להיכרות עם העצמי, לשיפור תקשורת עם בני משפחה ולמטרות קהילתיות למיניהן. (אמירה אור,מוסררה)
אחת מנקודות ההשקה המרכזיות בין צילום לטיפול טמונה בצורך הבסיסי של הנראות. בתחום הצילום, הצורך הזה בא לידי ביטוי דרך הצלם שמעוניין להציג דימוי שמשקף את נקודת מבטו האישית. אותו צורך ניתן לראות גם אצל
המצולמים, בכל גיל. הכמיהה של המצולם היא לראות את עצמו בעיני אחרים, ולא רק את התמונה המוכרת לו במראה.
עניין זה הוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה במבט ראשון על פעולת הצילום, שנראית פשוטה לכאורה. הפילוסוף רולאן בארת (1980) מתאר בספרו "מחשבות על הצילום" את חוויתו כמצולם: "אני מופיע לפני העדשה בו זמנית כנוגע למה שאני חושב שאני, מה שאני רוצה שיזוהה על ידי אחרים, מה שהצלם חושב שאני, ומה שהצלם מבקש להציג במלאכתו." (עמ' 18) כאן מתקיימים מספר מרכיבים במקביל, ולא תמיד הם מתלכדים ליצירת תמונה שמספקת את הצלם ואת המצולם כאחד. לעיתים יש פער בין הרצון של המצולם להיראות מנקודת מבטו לבין רצון הצלם להציג אותו לפי ראות עיניו. נדיר למצוא צילום שבו האדם מרגיש שהצלם תפס אותו "כפי שהוא". (אורנה גלס, מוסררה)
לפני מספר חודשים התחלתי בתהליך טיפולי מרגש ועמוק עם ל', אישה צעירה בת 28, שעברה פגיעה מינית כשהיתה בת 6. ל' היא ילדה טובה מבית טוב, עם הורים קרייריסטים ששואפים גבוה עבור עצמם ועבור ילדיהם. היא גדלה כילדה קטנה אחרי חמישה אחים, והאדם שאמור היה לשמור עליה ניצל את תמימותה והאמון שלה, ולימד אותה 'אהבה' מעוותת, פוגענית וכואבת.
הפגיעה הפכה להיות נקודת שבר לא רק עבור ל', אלא גם עבור משפחתה. הוריה לא עמדו בידיעה שנפגעה, מה שהוביל להתפרקות מערכת היחסים, והאם התרחקה. היא לא יכלה לשאת את המחשבה והאשמה, ויצרה בל' תחושת אשמה שגרמה לה לקרוס כל פעם שנזכרה בפגיעה - רעידות, פרפורים, בכי ובעתה. ל' המשיכה לסבול גם בעתיד, כשהפגיעה חזרה על עצמה עם אנשים שקרובים לה ולמשפחתה. היום, ל' נמצאת בתהליך החלמה, עובדת ומטופלת במסגרות שונות. נפגשנו כדי להעניק לה מקום חדש להתמודד עם הפוסט טראומה דרך צילום. פוטותרפיה משתמשת בצילום ככלי לביטוי עצמי ולעיבוד חוויות קשות. הצילום יכול לשמש כדרך לבחון את התחושות שלה, לשתף את הסיפור שלה בצורה לא מילולית, וליצור חיבור בין העבר להווה. היא צילמה את עצמה באמצעות בובת ילדה, העמידה אותה בין בובות נוספות שעטפו והגינו עליה. הבובה, עצובה ועטופה בבד, מייצגת את התחושה של ל', שלא רצתה להיות מעורטלת ומפתה. הצילום הזה לא רק שמייצג את כאבה ואת הדרך שבה היא מנסה להתמודד עם הטראומות, אלא גם את התקווה למצוא הגנה וביטחון חדש. זהו תהליך שמגלה את הכוחות הפנימיים שלה, את הרצון להתקדם ולבנות מחדש את החיים מתוך בחירה ושליטה. הפוטותרפיה מעניקה לל' את הכלים לראות את עצמה באור חדש, שמאפשרת לה להבין טוב יותר את עצמה, ומאפשרת לה לתאר את סיפור חייה בדרך אינטראקטיבית ומעמיקה, והכי חשוב, שהיא מחליטה עליה!
אני מודה לל' על האומץ שלה, על ההשתתפות בתהליך, ועל הדרך שבה היא מאפשרת לגלות ולראות את הכוח והיכולות שלה דרך העדשה. התהליך הזה לא מדבר על צילום, אלא על יצירת מציאות חדשה מתוך כאב, ועל המאבק להחלמה ובניית עתיד טוב יותר
