יש ימים שבהם אני מרגישה תנועה קלה בפנים.
כמו רחש. לא בקול רם,יותר כמו שאלה שצפה ועוברת.
לפעמים זה קורה כשאני מצלמת,
לפעמים כשאני עוצמת עיניים,
לפעמים כשהלב קצת נרגע.
אני לא תמיד יודעת להסביר מה זה.
אבל עם השנים למדתי לא להדוף את זה.
להקשיב.
INSIDEOUT נולד מהמקום הזה.
בלי דרמה. בלי מטרה ברורה.
פשוט מקום שאפשר לנשום בו.
ולהיות.
לא קראתי לזה סדנה.
גם לא תהליך.
רק מרחב.
מרחב שבו אני פוגשת נשים.
לא כי הן רוצות "לפתור" משהו,
אלא כי הן מרגישות שמשהו בפנים מבקש הקשבה.
לפעמים זו תחושת עומס, לפעמים אי שקט,
ולפעמים פשוט געגוע לעצמן.
אנחנו נפגשות בקבוצה קטנה,
בסטודיו שלי שבמושב מגדים.
יש שם שולחן עץ, אוספי תמונות, שקט כפרי.
אנחנו כותבות, מצלמות, מקשיבות.
נותנות לדימויים לגעת איפה שהמילים לא תמיד יודעות.
עם השנים הבנתי:
אני לא פוגשת נשים “חזקה” או “רגישה”,
“מצליחה” או “מחפשת”.
אני פוגשת לב.
לב עם שכבות.
עם חיים שלמים.
עם שאלות שאולי לא נאמרו בקול.
נשים שמגיעות אליי הן לא “קהל יעד”.
הן לא צריכות להיות במקום מסוים בחיים.
רק להסכים לרגע של אמת.
לרגע שבו הן שואלות:
מה עוד אפשרי בתוכי?
איזו אני עוד קיימת שם, ומחכה שאפגוש אותה?
במרחב הזה לא צריך למהר.
לא חייבות להבין הכל.
יש מקום להיות. לנשום. להתבונן.
ומשם – דברים מתחילים לנוע.
המסע הקרוב ייפתח בקרוב.
10 מפגשים שבועיים, בני שעתיים.
6 נשים בלבד.
בקצב איטי, עם קפה, כתיבה, שקט, ותמונות שמובילות פנימה.
העלות להשתתפות בתהליך כולו היא 2,222 ש״ח.
(ניתן לשלם בתשלומים)
אם משהו בך קרא את זה עד הסוף — אולי יש בתוכך קול שדווקא כן יודע.
את לא צריכה להסביר. רק לכתוב לי.
ואם יתאים — נצא יחד לדרך.
בעיירה גיאורגית שירדה מהכותרות, כזו שפעם אירחה את אנשי המעמד הגבוה ברוסיה – מצאתי את עצמי לבד, מסתובבת בין שרידי מלון ישן, מתפורר, שותק.
לא תכננתי להיכנס.
אבל משהו בתוכי רצה לראות מה קורה בפנים.
עברתי את הגדר. אולי עברתי גם איזו גדר פנימית.
המבנה קרס למחצה. המדרגות היו שבורות.
גשם חדר לחדרים, צמחייה נכנסה מהחלונות.
ואז – הופיע כלב.
ללא קול, ללא אזהרה, רק מבט.
הוא לא פחד ממני, ואני לא פחדתי ממנו.
ומשהו ברגע הזה הפך אותנו לזוג מוזר,
אני, והכלב – בתוך מרחב של נטישה, שקט, סוד.
התצלום הזה – שצילמתי בלי כוונה ל"הנציח רגע"
הפך עבורי למראה.
הוא מזכיר לי את הרגע שבו הפחד לא עצר אותי.
איך הלבד הפך לליווי.
איך המקומות הכי שבורים , יודעים גם לרכך.
היום, כשאני מלווה נשים במסע של גילוי עצמי, ריפוי דרך תצלומים, עבודה עם זיכרון ורגש,
אני נזכרת ברגע הזה.
איך נכנסתי למבנה מתפורר ויצאתי עם שותפות.
איך שקט פנימי התחיל לא כשידעתי לאן אני הולכת,
אלא כשבחרתי להישאר עם מה שמרגיש אמיתי.
אולי גם את מכירה את המקומות האלה ,
שמפחידים, שמושכים, שדורשים כניסה שקטה.
ואם במקרה התמונה מהמסע שלי עוצרת אותך,
אפילו לרגע – אולי זו קריאה לצאת למסע שלך
אני רונית, מנחה תהליכי עומק אישיים וקבוצתיים דרך צילום, כתיבה והתבוננות.
כל תצלום שאני מצלמת , לוקח אותי איתו.
לפעמים הוא תיעוד של רגע. לפעמים הוא מראה.
ואם גם בך עלה רגש כשקראת , את יותר קרובה ממה שנדמה לך.
תצלומים ככלי רב עוצמה לאהבה עצמית
תרגיל מדליק המאפשר לך להתקרב אל עצמך באמצעות תצלומים.
זה לא משנה אם את יודעת לצלם ומעדיפה להיות מאחורי המצלמה או פשוט מעדיפה לבחור תמונה שמעוררת בך רגש כלשהו מתוך אוסף תמונות– הסקרנות והעניין שבתצלום הוא המפתח
התצלומים יכולים לשמש ככלי מופלא לביטוי תכנים פנימיים ומחשבות שעשויות להיות קשות לביטוי במילים בלבד.
תרגיל:
בחרי תמונה שמייצגת משהו משמעותי בחייך וכתבי עליה במהלך שבוע, כל יום, יומן אישי, בכתיבה אינטואיטיבית נטולת שיפוטיות, המתארת את התחושות שמציפות אותך כשאת מתבוננת בה. לאחר הכתיבה צלמי תמונה אחת שמתארת את שאת מרגישה בעקבות הכתיבה.
למה זה חשוב? התצלומים מספקים דרך להסתכל על עצמך ועל חוויותיך, מאפשרים גישה לרגשות ולזיכרונות, ומסייעים לפתח הבנה עמוקה יותר של עצמך מעמדה מרוחקת בזמן ובמקום
סוקרת בפוסט מספר איכויות מהותיות שמאפיינות את הפוטותרפיה.
ניתן להשתמש בפוטותרפיה במסגרת פרטנית, קבוצתית או משפחתית. היא יכולה להוות כלי חשוב בעבודה עם אוכלוסיות שאינן מצליחות לבטא את רגשותיהן מילולית עקב בעיות אורגניות, רגשיות או תרבותיות.
הטיפול בפוטותרפיה כולל מספר טכניקות עיקריות:
אלבומים משפחתיים ותצלומים קיימים- עבודה עם תצלומים מהעבר מאפשרת למטופלים להעלות תכנים רגשיים, הרבה פעמים תכנים קשים שנמצאים בתוך הנפש פנימה, ולחקור נושאים הקשורים ביחסים משפחתיים ובינאישיים. תצלומים אלו יכולים לשמש כקול חי לתכנים ולזיכרונות הקשורים לעבר ולמשפחה ומהווים בסיס לתהליך ריפוי מול הכאב.
צילום פעיל- המטופל מצלם את סביבתו ואת חייו על פי בחירתו האישית. הצילום מאפשר למטופל לבטא את נקודת מבטו האישית, לחשוף תכנים רגשיים סמויים, ולהאיץ תובנות על מצבו הרגשי ותחושותיו.
דיאלוג צילומי בעבודה בקבוצה, בה המשתתפים מציגים תמונות ודנים בהן. כל חבר קבוצה מגיב לתמונה של האחרים ומשתף בתמונות משלו, מה שמוביל לדיון ולניתוח ויזואלי של תכנים רגשיים. זהו דיאלוג שמרחיב את נקודת מבטו של המשתתף ופורס מולו נקודות בחירה אחרות.
פורטרט עצמי צילומי- התמקדות בצילום עצמי מאפשרת למטופל לבחון את נראותו, זהותו ותהליכי צמיחה אישיים. הצילום העצמי מספק מראה לתהליך ההתפתחות והשתנות האישית.
פוטותרפיה היא כלי טיפולי רב עוצמה המשלב בין עולם הצילום לבין עולם הטיפול הנפשי המתקיים עם איש טיפול מורשה ומקצועי. היא מספקת דרך ייחודית המאפשרת ריחוק מהארוע, להבנת רגשות, זיכרונות ותהליכים פנימיים, ומציעה פתרונות מותאמים אישית למגוון בעיות רגשיות ונפשיות.
לפגישת היכרות ללא עלות 0507818816
פוטותרפיה היא גישה טיפולית המשתמשת בצילום ככלי טיפולי במגוון של הקשרים. היא כוללת שימוש בתמונות הנלקחות על ידי המטופל או מתצלומים קיימים כדי לסייע בתהליך הטיפולי. באמצעות דימויים חזותיים, הפוטותרפיה מאפשרת למטופלים לעסוק בתכנים רגשיים ולחבר בין תכנים אישיים לבין עולם התוכן החזותי.
ג'ודי ווייזר, פסיכולוגית קנדית, פרסמה בשנת 1975 את המאמר האקדמי הראשון ובו נתבע המונח "פוטותרפיה". החל משנת 1973, השתמשה ווייזר בתצלומים בעבודתה עם ילדים לקויי שמיעה. שנתיים לאחר מכן, הופיעה במגזין האמריקאיPsychology Today הודעה קצרה, שפנתה אל אנשי מקצוע שמשתמשים בצילום בייעוץ או בטיפול רגשי. בעקבות היענותם של כ-200 אנשי מקצוע, נוסד עלון החדשות PhotoTherapy Quarterly Newsletter, שנועד לעוסקים בתחום זה.
ווייזר אף חיברה ספר חשוב בשם "טכניקות בפוטותרפיה – לחקור את הסודות של צילום אישי ואלבומי המשפחה". ברוב הטכניקות של ווייזר, משתמש המטפל בתצלומים כאובייקט חיצוני לחילוץ המציאות הפנימית ממטופליו. השיטה ההשלכתית של ווייזר מבוססת על התפיסה שמבטנו בתמונה משקף את פנימיותנו. בשנת 1982 הקימה ווייזר את המרכז לפוטותרפיה בוונקובר www.Phototherapy-centre.com.
ווייזר (1975) מגדירה פוטותרפיה:
"בטיפול פוטותרפי משתמשים בצילומים אישיים, צילומי משפחה וצילומים אחרים בנוסף להרגשות, מחשבות, זכרונות ואסוציאציות שאלה מעוררים כמקדמי העמקה, תובנה ושיפור התקשורת בין מטפלים ומטופלים, וכל זאת בהנחיה של אנשי טיפול מקצועיים ומורשים ובאופן שלא ניתן להשגה על ידי מלים בלבד." (ע"מ 22)
ווייזר מבחינה בין טיפול בצילום (פוטותרפיה) ובין טכניקות של צילום טיפולי בהקשרים שאינם טיפוליים באופן רשמי – שיטות עבודה טיפוליות שאינן מחייבות התערבות של איש מקצוע טיפולי וננקטות לצורך שיפור המודעות העצמית, להיכרות עם העצמי, לשיפור תקשורת עם בני משפחה ולמטרות קהילתיות למיניהן. (אמירה אור,מוסררה)
אחת מנקודות ההשקה המרכזיות בין צילום לטיפול טמונה בצורך הבסיסי של הנראות. בתחום הצילום, הצורך הזה בא לידי ביטוי דרך הצלם שמעוניין להציג דימוי שמשקף את נקודת מבטו האישית. אותו צורך ניתן לראות גם אצל
המצולמים, בכל גיל. הכמיהה של המצולם היא לראות את עצמו בעיני אחרים, ולא רק את התמונה המוכרת לו במראה.
עניין זה הוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה במבט ראשון על פעולת הצילום, שנראית פשוטה לכאורה. הפילוסוף רולאן בארת (1980) מתאר בספרו "מחשבות על הצילום" את חוויתו כמצולם: "אני מופיע לפני העדשה בו זמנית כנוגע למה שאני חושב שאני, מה שאני רוצה שיזוהה על ידי אחרים, מה שהצלם חושב שאני, ומה שהצלם מבקש להציג במלאכתו." (עמ' 18) כאן מתקיימים מספר מרכיבים במקביל, ולא תמיד הם מתלכדים ליצירת תמונה שמספקת את הצלם ואת המצולם כאחד. לעיתים יש פער בין הרצון של המצולם להיראות מנקודת מבטו לבין רצון הצלם להציג אותו לפי ראות עיניו. נדיר למצוא צילום שבו האדם מרגיש שהצלם תפס אותו "כפי שהוא". (אורנה גלס, מוסררה)
כבר בשנת 2010, נחשפתי לראשונה לעולם המרתק של פוטותרפיה במסגרת סמינר בקיבוצים. שם, לראשונה, גיליתי את כוחם של תצלומים לעורר רגשות, לספר סיפורים ולעורר תהליכי חשיבה עמוקים.
כמתווכת למידה ומאבחנת דידקטית שעבדה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, מצאתי עצמי נמשכת שוב ושוב לשימוש בצילום ככלי טיפולי.
גיליתי שהילדים, המתקשים לעיתים קרובות לתקשר מילולית, מוצאים ביטוי עמוק וטבעי יותר דרך תמונות.
התבוננות מעמיקה בתצלומים שצילמו , אפשרה לי לראות את עולמם הפנימי דרך עיניהם, להבין את רגשותיהם, מחשבותיהם וחוויותיהם בצורה עמוקה ומדויקת יותר. גיליתי שפוטותרפיה פותחת צוהר חדש לתקשורת, ומאפשרת יצירת קשר רגשי משמעותי ביני ובין הילדים.
המסע שלי בעולם הפוטותרפיה נמשך עד היום, כשאני מתמחה בעבודה עם נשים מכורות במרכז גמילה מסמים ואלכוהול, וממשיכה ללמוד ולהתפתח בתחום מרתק זה. לאורך השנים, ראיתי כיצד טיפול בצילום משפיע לטובה על ילדים ומבוגרים כאחד, ומסייע להם להתמודד עם קשיים רגשיים, לחזק את דימוי עצמי, ולפתח מודעות עצמית.
בבלוג זה, אשתף אתכם בתובנותיי וניסיוני בתחום הפוטותרפיה. אציג בפניכם את יתרונותיה הרבים של גישה טיפולית זו, אשתף במקרים מרתקים מהטיפול, ואעניק טיפים וכלים ליישום עצמי.
אני מאמינה שפוטותרפיה היא כלי טיפולי בעל פוטנציאל אדיר, מפתיע בעוצמותיו ובאיכויות המרובדות שבו, כלישיכול לשפר משמעותית את איכות חייהם של אנשים רבים.
אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע מרתק בעולם הצילומים, לגלות את כוחן המרפא של תמונות, וללמוד כיצד הן יכולות לתרום לריפוי רגשי וצמיחה אישית.
