?
ערכת קלפי INSIDEOUT
כיצד ומתי משתמשים בקלפים?
הקלפים הם סוג של מראה, משקפים את המקום שאני נמצאת – ולא תמיד במודע!
קלף כמראה מאפשר להתבונן על עצמי מלמעלה, מרחוק, מאפשר לבחור לצאת "מהמערבולת" בה הנני כרגע או להישאר בה.
הקלף מרחיב את מעגלי התודעה תוך שימוש בתצלומים ומאפשר לגלות היבטים נוספים הקיימים בנו, להתקרב יותר למציאות הפנימית שלנו או להתנתק כאשר זה לא מתאים לנו.
מאפשר ליחיד לפגוש את העולם הפנימי שבו והעולם החיצוני לו, הוא כולל את הפן השלילי והחיובי. בהעלאת הדימויים לתודעה אנו מכוונים את רצוננו מהחוץ כלפי פנים. מתבוננים פנימה והחוצה !
מדוע קוראים לקלפים "קלפים השלכתיים"?
משום שאנו משליכים על הקלף את המחשבות והרגשות שלנו, באמצעותו אנו ממקדים את עצמנו. הם פותחים את האפשרות לגלות את העולם הפנימי שלנו, עוזרים להגיע למגע עם פחדים, כאב פנימי.
באמצעות הקלף ניתן לקבל מידע חדש שיכול לעזור להחליט החלטות, לנטוע אומץ לשינוי. זו חוויה שכאילו "יורד האסימון", אז הלא מודע עולה למודע, נוצרת בהירות.
הוא מאפשר לשבור שיח תקוע.
הקלפים מאפשרים דפדוף בעולם התמונות שלנו, עולם הניגודים והקונפליקטים הדרים יחד במרחב המטפורי של הקלפים. הבנה של מערכות היחסים והרגשות בעקבות התפיסות בפרוש האירועים בסיפורים שלנו מהעבר יוביל להבנה של המחשבות, הרגשות, ההתנהגויות שלנו בהווה , לצורך בניית סיפור חדש, נרטיב אחר, שיביא שינוי בהמשך.
קלף סמוי- קלף גלוי!
קיימות שתי אפשרויות לעבודה עם הקלפים:
- כשהחבילה פתוחה ופרושה והקלפים גלויים.
- כשהחבילה הפוכה ולא רואים את הקלפים קלפים סמויים.
למה לעבוד עם קלפי INSIDEOUT ?
קודם כל, תצלומים מדהימים של עצים מיוחדים מכל העולם! חלקם שלי וחלקם של צלמים נוספים.
התמונות בערכת הקלפים מציגות עצים נבחרים מרחבי העולם, עצים בעלי תכונות ייחודיות/ שנמצאים במצבים לא רגילים שמאפשרים עבודה השלכתית ממרחב מרוחק (זה שמאפשר לי להתקרב לעצמי כי הוא לא מאיים עלי) .
למה עצים? משום שלעץ כמו לאדם, מעגלי חיים שונים שמזינים ומייצגים את חייו. שורשים, גזע, ענפים, עלים ופירות.
השורשים, מעגנים אותו באדמה, והעלים מטמיעים אור וביחד הם מספקים לו הזנה חיונית. במשימת ההזנה שותפים הגזע, הענפים, העלים, הפרחים והפירות. כשם שלעץ מקורות שונים מהם הוא שואב את כוחו להתקיים, לצמוח, ולתת פירות וצל, כך ישנם בתוך האדם משאבים המעצימים אותו, מזינים אותו, ותומכים בו.
העץ בצורתו האנכית, מחבר ומגשר בין שמים וארץ. גם לאדם נודעת חשיבות כמגשר בין השמיים (רוח) לאדמה (חומר) ומטרתו ליצור שילוב ביניהם. על האדם לתרגם לעולם החומר את רעיונותיו, חלומותיו רצונותיו וכדומה(הורדת הרוח אל החומר), ובו בזמן למצוא משמעות, ייחודיות, הגשמה וייעוד, בחייו היומיומיים והגשמיים (העלאת החומר אל הרוח).
הקלפים מזמינים אל המרחב התבטאות רגשית ותקשורתית של מטפל/מאמן/מנחה/מדריך/מורה עם משתתפי הקבוצה ועם עולמו הפנימי.
חיפוש אחר נקודת מבט חדשה מאפשר לנו להיות קשובים לאחר ולעצמינו, להתבונן על הדברים מזווית שונה, לגבש תובנות, ליצור הזדמנויות ולעשות את השינוי.
פעילויות לעבודה בקלפי INSIDEOUT
זו שאלה פתוחה – מהמקום של "כאן ועכשיו", "ברגע זה". ההמלצה היא בשימוש בשאלות פתוחות, לכוון ולא למקד, לרוב מתחברים לקלף ודרכו נכנסים "פנימה". יש המתעמקים קודם בשאלה ואח"כ בוחרים קלף.
באמצעותו אפתיע את חברי - משהו שלא יודעים עלי או חוויה מיוחדת שחוויתי.
הקלף המפתיע מביא להצפת הזיכרון, "לקילוף שיכבה", להעמקת הכרות.
יש להיות זהירים לבל נגיע באופן כזה למקום שאיננו יודעים כיצד "לסגור". לזכור: כל אחד בוחר להביא רק את מה שנכון לו להביא ב"רגע זה"!
פעילויות נוספות להיכרות
בחר קלף וספר על עצמך באמצעותו
שימוש בקלפים להעמקת ההיכרות
שימוש בקלפים לטיפול במשבר
שימוש בקלפים למשוב הדדי בין המשתתפים
פעילות בקבוצות קטנות -4-5 משתתפים
מאפשר הכרות ברבדים עמוקים יותר של האישיות.
הזדמנות לראות חלומות, ערכים, חולשות, אמונות מעכבות או מקדמות, תקוות........
כל אחד מבני הקבוצה יבחר 5 קלפים . לכל קלף שאלה משלו.
איך אפשר לרכוש את ערכת הקלפים: צרו קשר בטלפון 0507818816.
עלות הערכה: 160ש"ח+ 25 ש"ח דמי משלוח.
כבר בשנת 2010, נחשפתי לראשונה לעולם המרתק של פוטותרפיה במסגרת סמינר בקיבוצים. שם, לראשונה, גיליתי את כוחם של תצלומים לעורר רגשות, לספר סיפורים ולעורר תהליכי חשיבה עמוקים.
כמתווכת למידה ומאבחנת דידקטית שעבדה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, מצאתי עצמי נמשכת שוב ושוב לשימוש בצילום ככלי טיפולי.
גיליתי שהילדים, המתקשים לעיתים קרובות לתקשר מילולית, מוצאים ביטוי עמוק וטבעי יותר דרך תמונות.
התבוננות מעמיקה בתצלומים שצילמו , אפשרה לי לראות את עולמם הפנימי דרך עיניהם, להבין את רגשותיהם, מחשבותיהם וחוויותיהם בצורה עמוקה ומדויקת יותר. גיליתי שפוטותרפיה פותחת צוהר חדש לתקשורת, ומאפשרת יצירת קשר רגשי משמעותי ביני ובין הילדים.
המסע שלי בעולם הפוטותרפיה נמשך עד היום, כשאני מתמחה בעבודה עם נשים מכורות במרכז גמילה מסמים ואלכוהול, וממשיכה ללמוד ולהתפתח בתחום מרתק זה. לאורך השנים, ראיתי כיצד טיפול בצילום משפיע לטובה על ילדים ומבוגרים כאחד, ומסייע להם להתמודד עם קשיים רגשיים, לחזק את דימוי עצמי, ולפתח מודעות עצמית.
בבלוג זה, אשתף אתכם בתובנותיי וניסיוני בתחום הפוטותרפיה. אציג בפניכם את יתרונותיה הרבים של גישה טיפולית זו, אשתף במקרים מרתקים מהטיפול, ואעניק טיפים וכלים ליישום עצמי.
אני מאמינה שפוטותרפיה היא כלי טיפולי בעל פוטנציאל אדיר, מפתיע בעוצמותיו ובאיכויות המרובדות שבו, כלישיכול לשפר משמעותית את איכות חייהם של אנשים רבים.
אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע מרתק בעולם הצילומים, לגלות את כוחן המרפא של תמונות, וללמוד כיצד הן יכולות לתרום לריפוי רגשי וצמיחה אישית.
בהכנות לראש השנה אני מוצאת תיקיה גדולה עם מאות נגטיבים שצילמתי במהלך לימודיי בויצו בסוף שנות ה80.
אני רוכשת סורק ועוברת פריים פריים , מודה לאל על ההזדמנות שנתתי לעצמי לעבור במנהרת הזמן הזו. הפריימים חזקים, מגלים
צעירה נועזת, חדורת מוטיבציה, נטולת פחד שרוצה להשמיע את קולה כמו שהוא, הכי קרוב לאמת שלה.
מה שמדהים אותי זה לראות איך בתוך כל אותם עשרות השנים שאני יוצרת, השתנו המון דברים בחיי, למדתי תחומי דעת ותוכן שונים ואף עסקתי בחלק מהם. הצילום שלי קיבל דגשים ופנים שונות , אך עם הכל, עוברת כמו חוט שני היכולת האמפטית והרצון לראות את האחר באינטימיות,ללא שיפוטיות. אני מבינה שזוהי טביעת האצבע שלי בצילום. אני יודעת זאת אך העדות לאורך עשרות שנים באמת מרגשת.
בתצלום,תמונה שצילמתי אז במסגרת עבודה אישית בנושא אלימות נגד נשים, לא בטוחה שהיה לי את האומץ היום לצלם כזו תמונה.
.לימים התמונה הזו תחזור לחיי
נבחרתי והצגתי אותה בשבוע האלימות נגד נשים בביתו של הנשיא הרצוג.
מיתוג ויזואלי יוצר את ההכרות הראשונית של הלקוח איתך.
זה כמו החיוך הראשון של: "נעים להכיר".
עכשיו, אחרי שהכרנו, קל יותר לעשות עסקים ביחד, נראה שאפשר לסמוך עליך ונוכל לעבוד בשיתוף פעולה.
רוצה לבדוק עד כמה אני צודקת?
נהמר על 20 ₪? אולי 50 ₪?
בבקשה!
נא להיזכר איזו תמונה של גבר נמצא כעת בארנקך!
מה? איך? איפה?
ממש כך! נא לשלוף את הארנק ולחפש!
מצאת? מי?
משה שרת? שאול טשרניחובסקי? כרגע יש לי רק 70 ₪ באמתחתי אז נסתפק בהם...
הסיבה שבגללה לא זכרנו את נוכחותם על שטרות הכסף שלנו,
היא הסיבה שבגללה עלינו ללכת לעדכן את המיתוג הוויזואלי שלנו מדי פעם.
העסק שלנו הוא דינמי, התמונות שלנו לא יכולות להתאבק על המדף. עונות מתחלפות ואופנות משתנות, מומלץ לצלם ולשדרג את 'אותה גברת בשינוי אדרת'. תמונה מעודכנת היא תמונה שבה הביגוד תואם למזג האויר בחוץ: חורף, קיץ וגם אביב או סתיו. העניבה או התסרוקת ממשיכות לשדר את אותה אמירה שתואמת למציאות העכשווית.
אם נוספו אנשים לצוות, גם הם מצטרפים בחיוך לתמונה החדשה, ואם השתנו או נוספו ערכים או אולי התרחבו שרותי המשרד?
ברור שמשתדרגים!
נסעתי עם ביתי החיילת לסופרמרקט כדי לקנות דברים שהיא צריכה לצבא. על הדרך מילאתי עגלה... כשהגענו לקופה ותורינו הגיע היא שלחה בי מבט ושאלה אם זה בסדר שניתן לזוג זקנים שעומדים בתור ליידנו את התור שלנו. כמובן שמיד הסככמתי. הרגשתי שזכיתי בשיעור לנדיבות של הלב, מקום שאני רוצה להרחיב בו. ביתי עזרה לי לראות מה שאני לא רואה. העניין הוא, שלא היה שום עומס, הם עוד דקה היו מקבלים את תורם, אך היא הצליחה לעשות חסד במקום שהוא לא ברור כלל. לתת גם כשלא ממש צריכים, לתת כדי לתת. כשהם העמיסו את המסוע היא נתנה יד בפירוק העגלה שלהם. הרגשתי קטנה ומרוכזת בעצמי ושיש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ממנה.
התמונה צולמה ברג'אסטן לפני 5 שנים.
בתוך הכאוס, התנועה לכל כיוון, יש סדר פשוט שבא לידי ביטוי בצבעוניות של הגברים, באחידות התנועה וכיוון המבט. הם ממגנטים את מבטי
כך גם הסדר הברור לביתי ביחס של כבוד לאחר, בכיבוד אנשים מבוגרים ממנה, יוצר שקט שמביא זרימה של אהבה.
.
באירועי הגן של ילדיי חוויתי יחס אמביוולנטי למצלמה. מצד אחד מאד רציתי לצלם ולתת ביטוי להתרגשות שלי, אך מצד שני הצילום 'גנב' ממני את החוויה האותנטית של להיות עם הילד. הכול קרה דרך המצלמה. עם הזמן גיליתי תכונות נוספות שהמצלמה מאפשרת. היא מתווכת ביני ובין העולם. היא מאפשרת לי ליצור קשר עם אנשים זרים, להיות חצופה וממש.
אני זוכרת כשרק ממש פתחתי את העסק שלי כצלמת נשים נסעתי לטיול בסין. קינחתי אותו בהונג קונג. בבוקר בארוחת הבוקר המפוארת לכדו עיניי משפחה עם 3 ילדים קטנים והאם התנהלה באופן שמאד הרשים אותי. הייתה בה נינוחות לא אופיינית לאימהות בזו הסיטואציה. דבר נוסף, היא הייתה יפה, מאד. לא הצלחתי להוריד את עיניי ממנה. כל כך רציתי לצלם אותה. לאחר כחצי שעה אזרתי אומץ וניגשתי אליה. הצגתי את עצמי וסיפרתי לה שאני מתבוננת בה ארוכות והיא מרתקת אותי ואשמח לצלם אותה. היא חייכה ונענתה מיד. קבענו להיפגש בשעת צהרים מאוחרת ליד הבריכה. אני בחיים לא אשכח את התחושה שעשיתי זאת. לא נתתי לקולות המסרסים, לפחדים, לנהל אותי. המצלמה איפשרה לי להפגש עם אישה מדהימה שאחר כך ישבה איתי ארוכות וסיפרה לי את סיפור חייה והתמסרה לגמרי לצילום.
בלונדון לפני שבוע, ישבתי ברכבת התחתית ומולי ישבו שתי נשים שלא הפסקתי להסתכל עליהן. השילוב של הצבעים שלהן, חיתוך השיער, החזותיות שלהם פשוט ריתקה אותי. התביישתי נורא להוציא את המצלמה ולהרימה מול עיניהן. ואז רגע לפני שהגעתי לתחנה הבנתי שזו הזדמנות אחרונה לפני הפיספוס הגדול. הוצאתי את המצלמה וצילמתי את התמונה הזו. מדהימה, נכון?
עבורי המצלמה היא חייץ ושריון שמגן עליי אך היא גם גשר שמאפשר לי להגיע לאנשים ומקומות שלא הייתי מעיזה בלעדיה
במה שונה קשר אם-בת מקשר אם-בן? מה גורם לקשר אם-בת להיות חזק ומורכב כל כך? מה מהותו של אותו קונפליקט מתמשך בין אימהות ובנות, בהקשר לאוטונומיה והתקשרות? כיצד משתנה קשר אם-בת במעגל החיים? מה עושה את הקשר הזה כה חזק וכה מורכב?
נראה שהקשר המתמשך, שאותו חוות בנות ואימהות, הוא המשך ישיר להתקשרות המוקדמת ביניהן.
המשכיות בקשר והעדר הצורך להחליף בהזדהות בין בנות ואימהות והפוך, יוצר טשטוש בגבולות האגו, עד שלעיתים, לא ברור איפה נגמרת האם ומתחילה הבת.
הטשטוש בגבולות האגו מקשה על בנות ואימהות בתהליכי היפרדות ואינדיווידואציה. הקשר בין אימהות ובנות, והעשייה הפרקטית המשותפת שלהן בחיי היום-יום, מחזקים את הזדהות הבנות עם תפקידים של טיפול והענקה לאחר.
דפוסים חברתיים גורמים לבנות לגדול ולהיות מטפלות, הן מפתחות זהות בעלת דפוסים אימהיים. הן לומדות להגדיר עצמן דרך התייחסות למשהו או דרך קשר שלהן למשהו ולא באופן נקי, עצמאי, אינדיווידואלי. בשלב מסוים מגלה הבת כי החברה מתייחסת בפיחות ערך למה שמתקשר עם נשיות, לעומת ההתייחסות המעצימה שהיא נותנת לגבריות.
במעגל החיים, בנות ואימהות מתקרבות ומתרחקות זו מזו. בתקופות של נישואין, הריון, לידה ואימהוּת יש נטייה חזקה להתקרבות ולהגדרות מחודשות של הקשרים ביניהן. בנות רבות מספרות שלא רצו להיות דומות לאימותיהן, ומצאו עצמן מהדהדות את ההתנהגויות של אימותיהן, באופן מודע ובלתי מודע. התקרבות וחיזוק הקשר בין בנות ואימהות מתחוללת גם לעת זִקנה וחולשה של האם. קשר מחודש זה שונה מהקשר הסימביוטי הראשוני. כל אחת מהן מביאה לתוך הקשר את הזהות האישית שהצמיחה, בקונטקסט התרבותי שבו גדלה.
ובנימה אישית, הקשר עם ביתי היה השתקפות לקשר המורכב עם אימי. כנערה היתי בת מתמרדת, מרוחקת.
כשנישאתי וילדתי את שני בניי, חלה התקרבות קלה ומערכת היחסים שלנו נוגנה כמו אקורדיון, פעם קרוב וצמוד ופעם רחוק וקר.
כשילדתי את ביתי הקטנה, הכל היה אחרת.
היתי במרחב שונה מבחינה רגשית. היתי שקטה ורגועה יותר.
היא היתה עלי כל הזמן, ינקה כל עת שרצתה. הקשר איתה היה אחר מכל קשר אחר שאני מכירה. היה מוכר ומחובר מאד, הכל ידוע ומותאם.
מתקיים ביננו דיאלוג תמידי ואין קונפליקטים.
זהו שיקוף ענק עבורי לקשר עם אימי.
השיקוף הזה שלח אותי לפני כשני עשורים, להלחם על הקשר איתה, לבנות דיאלוג מקרב ואוהב. מודה ומוקירה תודה לאל, על הנוכחות שלה בחיי, על הזכות להיות קרובה איתה
