יחסי אימהות ובנות

במה שונה קשר אם-בת מקשר אם-בן? מה גורם לקשר אם-בת להיות חזק ומורכב כל כך? מה מהותו של אותו קונפליקט מתמשך בין אימהות ובנות, בהקשר לאוטונומיה והתקשרות? כיצד משתנה קשר אם-בת במעגל החיים? מה עושה את הקשר הזה כה חזק וכה מורכב?
נראה שהקשר המתמשך, שאותו חוות בנות ואימהות, הוא המשך ישיר להתקשרות המוקדמת ביניהן.
המשכיות בקשר והעדר הצורך להחליף בהזדהות בין בנות ואימהות והפוך, יוצר טשטוש בגבולות האגו, עד שלעיתים, לא ברור איפה נגמרת האם ומתחילה הבת.
הטשטוש בגבולות האגו מקשה על בנות ואימהות בתהליכי היפרדות ואינדיווידואציה. הקשר בין אימהות ובנות, והעשייה הפרקטית המשותפת שלהן בחיי היום-יום, מחזקים את הזדהות הבנות עם תפקידים של טיפול והענקה לאחר.
דפוסים חברתיים גורמים לבנות לגדול ולהיות מטפלות, הן מפתחות זהות בעלת דפוסים אימהיים. הן לומדות להגדיר עצמן דרך התייחסות למשהו או דרך קשר שלהן למשהו ולא באופן נקי, עצמאי, אינדיווידואלי. בשלב מסוים מגלה הבת כי החברה מתייחסת בפיחות ערך למה שמתקשר עם נשיות, לעומת ההתייחסות המעצימה שהיא נותנת לגבריות.
במעגל החיים, בנות ואימהות מתקרבות ומתרחקות זו מזו. בתקופות של נישואין, הריון, לידה ואימהוּת יש נטייה חזקה להתקרבות ולהגדרות מחודשות של הקשרים ביניהן. בנות רבות מספרות שלא רצו להיות דומות לאימותיהן, ומצאו עצמן מהדהדות את ההתנהגויות של אימותיהן, באופן מודע ובלתי מודע. התקרבות וחיזוק הקשר בין בנות ואימהות מתחוללת גם לעת זִקנה וחולשה של האם. קשר מחודש זה שונה מהקשר הסימביוטי הראשוני. כל אחת מהן מביאה לתוך הקשר את הזהות האישית שהצמיחה, בקונטקסט התרבותי שבו גדלה.

ובנימה אישית, הקשר עם ביתי היה השתקפות לקשר המורכב עם אימי. כנערה היתי בת מתמרדת, מרוחקת.
כשנישאתי וילדתי את שני בניי, חלה התקרבות קלה ומערכת היחסים שלנו נוגנה כמו אקורדיון, פעם קרוב וצמוד ופעם רחוק וקר.
כשילדתי את ביתי הקטנה, הכל היה אחרת.
היתי במרחב שונה מבחינה רגשית. היתי שקטה ורגועה יותר.
היא היתה עלי כל הזמן, ינקה כל עת שרצתה. הקשר איתה היה אחר מכל קשר אחר שאני מכירה. היה מוכר ומחובר מאד, הכל ידוע ומותאם.
מתקיים ביננו דיאלוג תמידי ואין קונפליקטים.
זהו שיקוף ענק עבורי לקשר עם אימי.
השיקוף הזה שלח אותי לפני כשני עשורים, להלחם על הקשר איתה, לבנות דיאלוג מקרב ואוהב. מודה ומוקירה תודה לאל, על הנוכחות שלה בחיי, על הזכות להיות קרובה איתה

 

ל'צייר' דמויות מצולמות כחלק מתהליך איפיון מושא הדיוקן

צילום דיוקן מאפיין את הדמות המצולמת ומשרטט מסרים במודע ובתת מודע אודות הדמות.

בתמונה מימין:

אישה בצילומי הריון. ניסיתי ללכוד את התמימות, המבט הישיר, הלא מתפשר אך יחד עם זאת רך, חושני ומלא אהבה לטבע הבריאה - אימא אדמה.
השימוש בטכניקה המונוכרומטית הזו מאפשר לי להתמקד במבע העיניים, למרוח את האמולסיה (החומר שקולט את התמונה) על הנייר ולצייר את התצלום.

בתמונה משמאל:

התמודדות שלי עם הפרידה מביתי הקטנה עופרי ולפר, שעברה ללמוד בירושלים. היה חשוב לי לדבר אודות האמון הגדול שיש לי בה, להציג עוצמה וכוחות שהיא מפגינה בתוך התהליך הזה. כוחות שהיא לימדה אותי ועדין עושה לי בית ספר של נפלאות כוח הרצון והאמונה בדרך. בתמונה יש שימוש באורות וצללים קונטרסטים, בחדות נקודתית וחוסר חדות בשולי הפריים (מסגרת התמונה) המכנסים את הפוקוס (המיקוד) אל מרכז התמונה, אל מושא הצילום.

השימוש בטכניקת ההדפסה הייחודית מאפשרת לי להיות במגע ישיר עם התמונה הנולדת, עם מושא הצילום שלי. ההדפסה הזו מבטאת מקום רגשי חזק, צורך בקירבה ואינטימיות. פה אני ממש מורחת את האמולסיה על נייר שאני בוחרת, מדפיסה את התמונה ומפתחת אותה באופן ידני. המגע הפיזי הזה הוא חלק מהאמירה וההתייחסות שלי לתהליך הצילום והקשר עם המצולמת.

 

הרומן שלי עם המצלמה

מסתבר שהרומן שלי עם המצלמה החל עוד שהייתי פעוטה.
בתמונה , רואים אותי יושבת עם מצלמת קופסה( אליה חזרתי לצלם היום).

הישיבה מול אדם שמנציח אותך, שקובע עובדות בשטח עבורי ועל האופן שבו יראו אותי אחרים, ריגש אותי כילדה וכנערה.
אני זוכרת שבכפר גלים, בבית הספר בו למדתי, התגורר אדם ערירי שחי בגפו בחדר קטן עלוב ומסריח משתן, בסוף הישוב. הוא הפך לאטרקטיבי עבורינו, הנערות, כששמענו שהוא צלם.
הידיעה שגר בקרבנו צלם, שיכול לתת לנו רגע של תהילה הייתה חוויה מכוננת. היו אלה ימים שתמונות נלקחו לעיתים רחוקות בגלל שצילמנו עם פילם שאפשר 24 תמונות. כל תמונה הייתה נלקחת בזהירות ובאחריות.
התמימות הייתה כל כך גדולה, וישיבה מול צלם היוותה חריץ אל עולם הפנטזיה והזוהר. כך חשבנו.
הברזתי משיעורים, חסכתי לירה ללירה (הרבה לפני שהוחלף לשקל), כדי לזכות ברגע אחד  שהזרקורים עלי. החוויה שאני הפוקוס של מישהו ולו לשנייה אחת, הייתה עוצמתית עבורי.

בתיכון, במהלך ההכנות לספר המחזור של כיתה י"ב  התנדבתי להיות הצלמת השכבתית. מנערה ביישנית ונחבאת הפכתי לזו שעושים ונעמדים על פיה.
גיליתי את האפשריות שבמצלמה, כשהיתה לי ההזדמנות לצלם את החתיך השכבתי, הבית ספרי, שקיבל גם תארים ארציים על הנתונים שלו. הוא היה מיסטר ליוויס! כן היה דבר כזה פעם.

הצילום הפך לאהבה גדולה בחיי. רכשתי מצלמה שהייתה רק שלי.

עוד לא ידעתי שהכלי הזה יהיה שם עבורי כל חיי!

מחשבות על מציאות, פרשנות והתבוננות

העולם הוא בבואה סובייקטיבית המושתתת על חוויות, זיכרונות, החלטות, תפישות ותחושות שמאכלסים את התת מודע שלי. בבואה ממש כמו זו הנשקפת דרך עדשת המצלמה דרכה אני רואה הינה סובייקטיבית.

מה זו מציאות?

האם שקיעת השמש היא מציאות? השמש לעולם אינה שוקעת או זורחת. זוהי מגבלת מיקום ונקודת הראיה שלנו. השקיעה/זריחה היא אשליה אופטית הגורמת להתייחסות זאת שלנו. כך גם בתחושותינו, החוויה שאנו חווים מתורגמת על ידנו כמציאות, היא תוצר של משהו שייצר את החוויה הזו. המסקנות שלנו הן אשליה. התחושות נוצרות בעקבות המחשבות והפרשנויות שלנו. ניטשה אמר:" אין עובדות יש רק פרשנויות".
מאחר שפרשנות היא רק פרשנות, תמיד אוכל לשנות ולייצור לעצמי את הפרשנות היעילה עבורי, זו שמשרתת אותי. בקבלה המילה 'מציאות' בנויה משתי מילים 'מצוי' 'אות', משמע, האותיות שנמצאות בתודעה שלך – זו המציאות שלך.

אז מה ההבדל בין עובדות לפרשנויות?

עובדות הן פעולות, תוצאות, נתונים הניתנים לקליטה על ידי החושים, ניתנים למדידה. פרשנויות הן רגשות, דעות, מחשבות, דימויים, השלכות, סיפורים, ציטוטים וביטויים. אם אני לא יכולה לדעת בוודאות את האמת בסיטואציה – זוהי פרשנות.

בעבודה עם מצלמה אני עושה תהליכי שינוי בנקודת מבט שלי , REFRAMING, אני פותחת אפשרויות נוספות לפרשנויות של מצב הניתן לשינוי ומציגה אפשרויות בחירה. בהתבוננות בצילום נוצר שינוי בחשיפת המשמעות הפנימית ובהתמרתו בפרשנות חדשה. זהו תהליך של הנכחה של מציאות אחרת בנפש, ברגשות ובמחשבות באמצעות המצלמה.

ההתבוננות על פי הקבלה, היא חשיבה מכוונת או מיקוד מחשבתי לזמן קצוב לצורך שליטה על התת מודע והרחבת גבולות המודעות. על פיה, העולם נוצר באור ובצל. העולם שלנו בנוי משני מרכיבים שמתערבבים בינהם. מטרת האדם לחשוף את האור, הוא האלוהים.
המציאות הפיזית היא הצל. 
כך גם בצילום, אלו הם יסודות הצילום, חומרי הבסיס בלעדיהם לא יתקיים, כל מהות הצילום היא מערכת יחסים ביניהם. בתוך המילה צילום מתגוררת המהות שלה: צל וצלם. הצילום גורם לאדם לזהות בו את הצלם כשהוא במצב של צל (ע"פ הקבלה – המצב הפיזי).

 ערכים!

מהם הדברים שמניעים אותנו עת אנו קמים בבוקר? מה הדברים החשובים לנו בזוגיות? שנמצאים בחברות אמיתית? בעסק שלנו?

במילה אחת – ערכים!

לכל פעולה שאנו עושים יש נקודת סיום שהיא ערך שמכיל בתוכו את השאיפה האמיתית שלנו. לרוב אנו לא מודעים לכך. יש ערכים שגורמים לנו להמנע, הם שומרים עלינו, ונחווה אותם בצורת כאב וסבל. יש ערכים שמושכים אותנו ואנו פורחים כשהם בסביבתינו כגון: אושר, אהבה.
לרובנו רשימת ערכים זהה. השוני הוא בסדר העדיפות והפרשנות של כל אחד מאיתנו. יש שמשפחה ובית יהיו בסדר עדיפות ראשוני ויש שכסף וקריירה ינהלו אותם.
למעשה יש שני סוגים של ערכים, האחד הוא ערכי אמצעי והשני, ערכי מטרה.
'ערכי אמצעי' הם הערכים שמאד חשובים לנו, עבורם אנחנו חיים, כגון : בית, משפחה, קריירה, כסף, חברים ועוד.
'ערכי מטרה' הם התחושות שנגרמות מקיומם של ערכי אמצעי. לדוגמה: ביטחון, כבוד, יצירתיות, שייכות ועוד.
הערכים הללו יושבים עמוק בתת המודע שלנו ומנהלים את חיינו. הם אלו שקובעים עבורנו אם מה שאנו עושים הוא טוב/רע חכם /טיפשי, הם המניעים אותנו ונותנים משמעות לחיינו.
המטרות שאנו מציבים (גם בעסק שלנו), הן למעשה ביטוי לערכים על פיהם אנו פועלים.
מכאן, ככל שאדם חי קרוב יותר לעולם הערכים שלו, מביא אותם לידי ביטוי, כך הוא חש מסופק יותר ומאושר.
אחת הסיבות העיקריות היוצרות קשיים ולעיתים מונעות מאדם השגת מטרותיו היא קונפליקט ערכי שנוצר אצלו בהקשר של המטרה או הפעולה המסוימת.לדוגמה , מתוך חיי שלי, אני מדרגת במפגש עם פיצה או כל פחמימה אחרת, תענוג מיידי במקום גבוה יותר מהאופן בו אני נראית (כן, כן, לכל מי שאכל סופגניות בחנוכה) וכאשר הג'ינס האהוב לא נסגר אני מוטרדת קשות מהמראה החיצוני , מתחילה דיאטה, ונתקלת בקשיים וממשיכה לעלות במשקל. הקושי הוא תוצר של קונפליקט ערכי. כשמפעילים כוח רצון, מפעילים כוח, התנגדות, ולמעשה יוצאת נגד עצמי ולכן נוחלת כשלון פעם אחר פעם. כשאגיע למתאם ערכי פנימי אשיג את מטרתי.

אלו ערכים מניעים אותך? האם יש מתאם בין הערכים? מהם הקשיים שאתם עוברים? האם הם נובעים בשל העדר מתאם פנימי? מה מניע אותך לעשות דברים?

מה זו מציאות?

העולם הוא בבואה, רישום כמו מפה סובייקטיבית המושתתת על חוויות, זיכרונות, החלטות, תפישות ותחושות שמאכלסים את התת מודע שלי. בבואה ממש כמו זו הנשקפת דרך עדשת המצלמה דרכה אני רואה את העולם. המשמעות שאני נותנת לחוויות וההתנסויות יוצרות את המציאות שלי. מכאן, שהמציאות הינה סובייקטיבית.

האם שקיעת השמש או זריחתה היא מציאות?

אנחנו יודעים שהשמש לעולם אינה שוקעת או זורחת. אנו חווים אותה שוקעת/זורחת בשל מגבלת מיקום ונקודת הראיה שלנו. השקיעה/זריחה היא אשליה אופטית הגורמת להתייחסות זאת שלנו. כך גם בתחושותינו, החוויה שאנו חווים מתורגמת על ידנו כמציאות, היא תוצר של משהו שייצר את החוויה הזו. המסקנות שלנו הן אשליה. התחושות נוצרות בעקבות המחשבות והפרשנויות שלנו.

ניטשה אמר:" אין עובדות יש רק פרשנויות". מאחר שפרשנות היא רק פרשנות, תמיד אוכל לשנות ולייצור לעצמי את הפרשנות היעילה עבורי, זו שמשרתת אותי. בקבלה,  המילה 'מציאות' בנויה משתי מילים 'מצוי' 'אות', משמע, האותיות שנמצאות בתודעה שלך – זו המציאות שלך.

איך נבחין  בין עובדות לפרשנויות?

עובדות הן פעולות, תוצאות, נתונים הניתנים לקליטה על ידי החושים, ניתנים למדידה. פרשנויות הן רגשות, דעות, מחשבות, דימויים, השלכות, סיפורים, ציטוטים וביטויים. אם אני לא יכולה לדעת בוודאות את האמת בסיטואציה – זוהי פרשנות. בעבודה עם מצלמה אני עושה תהליכי שינוי בנקודת מבט , REFRAMING, אני פותחת אפשרויות נוספות לפרשנויות של מצב הניתן לשינוי ומציגה אפשרויות בחירה. בהתבוננות בצילום נוצר שינוי בחשיפת המשמעות הפנימית ובהתמרתו בפרשנות חדשה. זהו תהליך של הנכחה של מציאות אחרת בנפש, ברגשות ובמחשבות באמצעות המצלמה.

ההתבוננות על פי הקבלה, היא חשיבה מכוונת או מיקוד מחשבתי לזמן קצוב לצורך שליטה על התת מודע והרחבת גבולות המודעות. על פיה, העולם נוצר באור ובצל. העולם שלנו בנוי משני מרכיבים שמתערבבים בינהם. מטרת האדם לחשוף את האור, הוא האלוהים. המציאות הפיזית היא הצל.כך גם בצילום, אלו הם יסודות הצילום, חומרי הבסיס בלעדיהם לא יתקיים, כל מהות הצילום היא מערכת יחסים ביניהם.

מעניין לגלות כי בתוך המילה צילום מתגוררת המהות שלה: צל וצלם. הצילום גורם לאדם לזהות בו את הצלם כשהוא במצב של צל (ע"פ הקבלה – המצב הפיזי).

 

נגה קובץ', מייסדת 'נשים מעל 50' כותבת על המפגש שלנו ב'סלונה'.

השבוע פגשתי אותה בביתה במושב מגדים, השוכן בין הים התיכון לבין מרגלות הר הכרמל שעל יד חיפה, מקום קסום שופע מרחבים, לא הכרנו קודם לכן פרט לשיחת טלפון וכמה צ’יטוטים קלילים, אך לתחושתי היתה לנו כבר הקדמה של הכרות קדומה היא פתחה את דלת ביתה, ונוכחותה השלווה עטפה אותי בהילתה, קולה הרך והנעים הפעילו בתוכי מתגי קסם של רגיעה ונינוחות רבה.

השם שלה, רונית ולפר הדהד בראשי כבר זמן רב בטרם פגישתינו הרשמית, ראיתי את פועלה את עולמה ואת דרך התבוננותה על העולם דרך עדשת המצלמה, התאהבתי בה ובנשים השלמות והיפות שהפכו למאושרות בסטודיו המופלא שלה.

דרך התמונות שהציגה רונית בתערוכה ייחודית שיצרה, ראיתי את יופיין של אותן נשים בשלות ובוגרות, ולא נשארתי אדישה לתופעה לה הייתי עדה, נשים שבחרו לעמוד מול המצלמה ולהתפשט, לא לפשוט את הבגדים הפיזיים שעוטפים את גופן אלא את הכיסויים שמסתירים את נשמתן, ולהצהיר בנוכחותן ובהוויתן, אנחנו כאן מאפשרות לעצמינו להיות מי שאנחנו, אם נרצה נהיה ילדות קטנות שמשחקות עם בובות, או שנוכל להפוך לנשים מסוגננות מהסרטים עם כובע רחב שוליים המסתיר והמגלה את עינינו היפות, נוכל גם לחלום עלינו כנשים רציניות היושבות על כסא מפואר בו אנו הופכות להיות נסיכות או מלכות מהאגדות, כל אחת והבחירות שלה.

לא ידעתי במדויק מה עומד לקרות, לאחר שיחת הכרות נעימה, עלינו אל הסטודיו העוטף והמחבק שלה, רונית פתחה חבילת קלפים והציעה לי לבחור קלף אחד מתוך ערימת קלפים, הושטתי את ידי ומיהרתי לשלוף אחד מתחתית החפיסה, הקלף הראה תמונה של אדם המתבונן בעצמו ורואה אלפי השתקפויות, את עצמו, את בת זוגו, את ילדותו את הוריו את ארועי חייו, ואת החיה שבתוכו, והכתוב שהופיע בתחתית הציור הראה את המילים, אלף פנים ומראות. מתוך הקלף קרצה לי החיה הגדולה והאימתנית, היא בקשה לקבל נוכחות, להחשף קבל עם ועדה לצאת לקול מוזיקה רמה ולהתגלות מול עדשת המצלמה.

רונית ולפר היא צלמת מרצה ומנחת קבוצות,היא קמה כל בוקר עם תשוקה והודיה לעיסוק שלה כמצלמת נשים, לשאלתי, למה דווקא לצלם נשים היא עונה “משום שאני דוברת את השפה באופן שוטף ומכירה את הקודים עליהם מושתתת החשיבה הנשית,אני אוהבת נשים בהוויה ולא בזהות המינית, חושבת נשית מבינה את ההוויה הזו מתוך מהותי הנשית”  

בואי היא מאיצה בי, נתחיל אני כבר מתרגשת היא אומרת, האמת שגם אני מתחילה להתרגש מהמפגש הבלתי אמצעי עם המצלמה שעד היום לא החמיאה לי מי יודע מה !!!

אבל הפעם אני מחליטה עם עצמי מבלי לשתף אותה, שעכשיו אקרא לאותה אישה פראית שבתוכי להחשף כאן ללא בושה וללא מעצורים, וזה בדיוק מה שאני עושה. אני משחררת ברקסים, מפזרת את השיער ומתחילה להתנועע לקצב המוזיקה שעולה מתוך מערכת השמע, בוחרת את החפצים שיעשירו את אוירת השמחה והמסיבה שאליה הוזמנתי, ביחד עם בובות פרווה, כובעים, חפצים צעיפים ומצלמה, נותנת דרור למחשבות ולאיך אראה, יפה או מכוערת, זו בכלל לא השאלה..

תחושת החיים פורצת החוצה מתוכי, משתלטת על כל בועת אויר בתוך הסטודיו הגואש, אנחנו משתעשעות כמו ילדות קטנות שהשאירו אותן בבית ללא השגחה, הזמן חולף ללא הבחנה, ואנחנו מבקשות עוד ועוד זמן לפורקן הנפלא איזה אושר והרגשת חופש מופלאה!!!

היא מסתובבת אליי, מתבוננת בי כמו אמא טובה ואומרת “מה שאת חווה כעת, סוג של אושר ושכרון חושים נפלא, קורה להרבה מאד נשים שמגיעות לכאן לסטודיו, הן מתחברות לעצמן במלואן, ומאפשרות לעצמן לבטא את היופי האצור בתוכן, והעדות לכך תלויה כאן על הקירות, בדמות תמונות של נשים שהעניקו לעצמן חוויה מיוחדת במינה.”

הרגעים מורים לנו שהזמן עובר מהר, ועלינו להפרד, “היום כבר אשלח לך כמה מהתמונות”, היא מדגישה ואני מרגישה לפתע את עוצמת החוויה שהייתה וחלפה, ומבקשת לעצמי עוד זמן שהייה בה.

תודה תודה תודה, עברתי כאן היום חוויה מכוננת, אני משיבה לה, אני מבקשת להעביר את החוויה הזו הלאה לכל חברותינו בקהילה, כדי לאפשר לכל אחת להנות ולהרגיש את החופש הנפלא, את מסכימה?

התבוננות וצילום

רגע. לנשום. (מסתבר שאנשים מעשנים עושים זאת יותר, עוצרים לדקה של סיגריה... )

להתבונן. למה לי להתבונן?

רבים מאיתנו לא נוטים להשתמש בהתבוננות, בוודאי לא על בסיס יומיומי משום שהיא דורשת השקעה ומשאבים רבים כגון :זמן, אורך רוח, סבלנות. עלינו לעצור ולדחות תגובות וסיפוקים מידיים. תהליך התבוננות פנימית הוא תהליך שבו אנו נדרשים להיות כנים עם עצמנו.

אם כך מדוע כדאי, מה אני מרוויחה מהשימוש בכלי?

התבוננות בצורה מעמיקה ואמיתית משמעה לקיחת אחריות על חיי, על תגובותי, על התנהגותי ועל הקשר שלי עם האחרים. איני מותירה לנסיבות החיים ולסובבים אותי להחליט עבורי כיצד לנהוג, אלא אני בוחרת את דפוס הפעולה המתאים לי. יצירת מרחב לחשיבה והתבוננות פנימית עלי ועל הסיטואציה מאפשרת הענקת משמעויות שונות לאירוע ובעקבותיו תגובות הולמות יותר אשר יעזרו בהתרת קונפליקטים.

המצלמה היא כלי משנה מציאות. היא מאפשרת לבודד גירויים, לבחור את המיקוד על הנושא המעניין אותנו ובמהותה מקפיאה רגע בחיים ומאפשרת ליצור מציאות חדשה. היא כלי נפלא לבחון את מציאות חיינו, את התפיסות , הערכים, הפרדיגמות על פיהם אנו פועלים. לאחר תהליך של העלאה למודעות בוחנים אם אלו עובדות עבורנו או חוסמות אותנו.

עצירה זו מאפשרת הרחבת המבט, הסתכלות מנקודות מבט שונות. התמונות מייצרות רפלקציה שמרוחקת מאיתנו ולכן קל לנו יותר להסתכל עליה, לשחרר ולנטרל אוטומטיים.

עקרון הכוונה החיובית

האם קרה לכם שהייתם מתוסכלים מדפוס התנהגות חוזר ונשנה כמו ביישנות, פחד קהל , שממש שיתק אתכם כל פעם שעמדתם להציג את ה-60 שניות שלכם? למה בעצם זה קורה? מדוע הביישנות מתעקשת לחזור כל פעם ?

כל התנהגות, ללא יוצא מן הכלל, היא תוצאה של החלטה שנעשתה בעבר, לרוב באופן לא מודע, שתכליתה לסייע, לשמור ולהגן עלינו. זהו עקרון הכוונה החיובית שהוא חיוני במיוחד במצבי התנגדות ועונה על צורך מסוים של האדם הנוקט בה.

עקרון זה נכון גם לאמונות, החלטות וגישות שאנו מאמצים. לדוגמא: הכוונה החיובית המסתתרת מאחורי האמונה המגבילה "אני לא מוצלחת" היא הגנה מפני כישלון.

במפגש שהיה לי עם מאומנת בסטודיו, היא דיברה על חווית הדחיה שהיא חווה מבנותיה. האישה בת 58, גרושה מזה 8 שנים, גירושים שהציגו את חולשתו של האב התלוי.  האישה מתהלכת בעולם עם צלקת מדממת של כאב הדחיה של בנותיה. הן לא מעוניינות בקשר אינטימי עם אימן. גם כשחלתה במחלת הסרטן הן לא היו שם עבורה, הגיעו רק כשהיה להן נוח.

בתהליך שעברנו יחד, הבנו את כוחה של הדחיה בחייה, שמלווה אותה מאז שנולדה. אז היא הצילה אותה מאם לא שפויה. אז תחושת הדחיה הופנתה והתפרשה אצלה כאדם יצירתי, אדם עם תפישת חיים אינדיווידואלית. היום הדחיה היא דפוס מותנה, מלא כאב שעולה בכל מפגש, עוד טרם קיומו, עם בנותיה.

כשהבנו את כוחה הפנומנאלי של הדחיה בחייה, את המסירות והנחישות שהיתה שם עבורה בכל רגע שהיתה צריכה להנצל מהתנהגות אימה, לקחנו את הכוח הזה אל תפקיד חדש שהיא נתנה לדחיה. לאחר בירור עם התת מודע שלה עלתה המילה 'קבלה'. האישה החליפה את הדחיה בקבלה וראו איזה פלא, ביום שבת האחרון היא הוזמנה לאחר צהרים משפחתי עם כל המשפחות אצל ביתה הבכורה. עוד לפני שעלתה עשתה מדיטציה, אמרה מספר משפטים סוגסטיים, אספה את עצמה ועלתה מעלה. במשך כל המפגש הנכדים לא עזבו אותה. ביתה הצעירה הפגינה התעניינות ואפילו אמרה לה לנהוג בזהירות חזרה הביתה (מה שנראה טריוויאלי לכל אחד מאיתנו, לא?). כשהגיעה הביתה התקשרה ביתה הבכורה לבדוק מה שלומה. 

ביום ראשון כשפגשתי בה היא היתה נסערת מהתרגשות. חיבקה אותי חזק והחלה לספר לי על השינוי שחוותה, את האושר שמציף אותה בכך שלראשונה חשה שהשליטה ליצירת שינוי בידיה. תחושה חזקה של מסוגלות, של מיקוד שליטה פנימי שנמצא אצלה.ההכרה המלאה בכוונה החיובית של התנהגות הדחיה, שהיא אינה אויב אלא ידיד שפועל כדי להגן עליה בהתמסרות גדולה במשך 58 שנים, יוצרה תקשורת חדשה ופתחה פתח ליצירת שינוי. לכל אחד מאיתנו יש אג'נדות על פיהן אנו פועלים, מחשבות מגבילות ששומרות עלינו.

המשפטים שיושבים לי בראש  "כסף לא גדל על העצים", "מרבה נכסים מרבה דאגה", " כדי להצליח צריך לעבוד קשה", "מפחיד כשטוב לי", "אל תאמיני בגברים", "בשביל להיות יפה צריך לסבול", "את ילדה עם פוטנציאל לא ממומש".

יש לכם משלכם?

תפקיד של מראה

השתקפות, מילה המורכבת ממילים כמו שקף, תקף, שתק.

כולן הן חלק מהמהות בחווית ההשתקפות. ברגע שאני שותקת, נותנת תוקף להיותי כמות שאני ברגע זה,  משהו עולה בתוכי ומהווה שקף לקורה בתוכי פנימה.

השתקפות יכולה לקרות גם במפגש עם אנשים. משהו באינטראקציה איתם מעורר ומעלה רגש/מחשבה למודעות.

מצולמת שיקפה לי תפקיד משמעותי בעבודתי.

היא הגיעה אליי לצילומים מדרום הארץ.  כששאלתי אותה מה המניע שלה להצטלם, ענתה שאין לה כלל תמונות ושהיא מוכנה להתנסות בכך. היא חובבת צילום ואף רכשה והביאה מצלמה מקצועית, שזכיתי להיות מצולמת בה.

פגשתי אישה מופנמת וחביבה מאד. לאחר שיחת היכרות על צלחת מרק חם והתנסויות בצילום עם המצלמה שלה עלינו לסטודיו התחלנו את הצילומים. הפלאש גרם לה למצמוצים  מרובים וכל  תמונה צולמה 3-4 פעמים כדי לוודא שאחת מהן טובה. הרגשתי כי היא במתח. ביקשתי שתוציא את המצלמה ותצלם כשיתחשק לה. בשלב מסוים רצתה שאעשה משהו שיוציא אותה ממקום הנוחות. הצעתי שנעבוד עם קלפים והיא שמחה מאד.

הצגתי לה את ערכת הקלפים שלי וביקשתי שתבחר 3 קלפים. השאלות היו: מה עובד לך כרגע? מה לא עובד לך כרגע? אם הכל היה אפשרי, מה הגיע הזמן להזמין לחייך?

ואז היא התחילה במונולוג כואב ומרגש.

דיברה על היותה בת 51 ושהיא מרגישה מבוגרת ודועכת, שהיא מתעייפת מהר ונטולת אנרגיה, שהיא בלתי נראית למרות התפקיד החשוב שלה כמנהלת בחברה גדולה  ושהיא לא רוצה להדמות לאימה.

המפגש עם התמונה בקלף גרם לה להזיל דמעות.

זהו יופיים וכוחם של קלפים השלכתיים. הם גירוי חיצוני שמפעיל אותנו, מזמינים אל המרחב התבטאות רגשית ותקשורתית עם האחר ועם עולמו הפנימי.

לאחר עבודת הקלפים היא הבינה, נכנס בה שקט.

מבחינתה המפגש הצילומי היה לפגוש את עצמה בקבלה.

היא רק רצתה להיות, שמישהו יראה אותה, יזהה את הכישרון והיכולת של מה שהיא אוהבת, להיות היא בנוכחות שקטה, במופנמות , ולהגיד תודה על מה שיש לה.

כשחזרנו לצילומים העיניים הפסיקו למצמץ, היא ישבה בנינוחות וכל תמונה יצאה פיגוז, היא החלה להתאהב בעצמה וממש לא רצתה להפסיק להצטלם.

היה לי תפקיד של מראה, מראה שמציגה את התשוקה החבויה בתוכה להיות מוערכת ונוכחת. לזהות ולשקף לה את היכולות שרוצים לפרוץ כי הם בשלים לגמרי ועצורים בשל פחד ותסכול.

חברות מספרות

קרן טל תקשיבי...אי אפשר לתאר במילים מה שעשית לי היום, אני נרגשת כמו מאהבה חדשה. פתחת את הפקק שעשה לי סתימה, את אחת ממעט נשים המדהימות שנגעו בחיי את מלאכית, מעבר לזה שאת קוסמת, אם באתי אליך כי אני רוצה לאהוב את עצמי, להתאהב, להצליח וכ'ו.. עכשיו זה בעוצמות כפולות ומכופלות אז תודה לך אישה מדהימה, וסליחה ששיגעתי אותך בהתחלה..! טל לביא טל לביא רונית היקרה איזה סט נשי ,שמח וממופלא הקמת לנו. גישתך ייחודית.את יודעת בדיוק מה להמליץ ואיך לתת הרגשה נהדרת לכל אחת ואחת מלקוחותייך בהתאם לאופי.ממני הוצאת גם רגשות נסתרים ואני גאה להשתמש בתמונותייך מיכל לבנון מיכל לבנון לפני מספר ימים החלפתי את תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק לתמונה שצולמה על ידי רונית ולפר. בעידן הטכנולוגי הנוכחי - זה ממש כמו לעשות ניתוח פלסטי. התמונה מאירה את תווי הפנים בצורה מחמיאה, זוית הצילום וגם האיפור המעודן עליו התעקשה רונית - הביאו לתוצאה - שגם אני נדהמתי ממנה. התאהבתי באישה שהביטה אלי מהתמונה. אחרי שנים שבהם לא הסכמתי שיצלמו אותי, שנים שכאשר הבטתי בכל תמונה - חשתי רק בושה ומבוכה..הנה לפתע אני בלהה תורן בלהה תורן יש מצלמה שמלטפת לך את האגו ומכניסה אותך למוד של, "ואללה לא ידעתי שאני ככה." זאת המצלמה של רונית , רכה , מפרגנת, מקצועית, נשית... ובעיקר מעצימה ומגדילה אותך, מה צריך.. כדי שהפלא יקרה, מסתבר שלא הרבה : חיוך אמיתי, ספור עם מסר, בגד עם צבע, והאמונה שאת הגעת למקום הנכון, את פשוט בידים אמונות וטובות. יעל פז יעל פז רונית, בגללך לא ישנתי כל הלילה, הייתי בהיי וחיוכים שלא הצלחתי להרגע, כאילו נסעתי לאיזה מקום קסום.. התחלתי למיין את התמונות, אני המומה מכמה דברים: אני ממש יפה, זו תגלית משמחת, רוב התמונות מוצאות חן בעיניי אז פתחתי שתי ספריות: "תמונות לכל מטרה" ו "תמונות מהממות"... בקיצור אני ממשיכה להצחיק את עצמי. בינתיים הרבה אהבה ותודה לך חנה פלד חנה פלד חוויה בלתי רגילה ומרגשת ,לי היא חשפה את מה שחפשתי! וכל זאת ברגישות כובשת רונית את גדולה!והצילום מעצים ללא כל ספק!. צביה אביזמר צביה אביזמר רונית היקרה היו לי חששות אבל ברגע שניכנסתי לביתך המשרה רוגע וחום נירגעתי את כל כך מקצועית ואישה מדהימה היה לי לעונג לקבל שירות ממך אישה מדהימה התמונות יצאו מדהים לא מאמינה לתוצאות ולתישבוחות שקיבלתי המון המון בהצלחה בהמשך מזי שטייגמן מזי רונית... צלמת ואישה מדהימה!!! חובה לכל אישה... תהליך מרתק שמתחיל בשיחה והיכרות עם מוסיקה שקטה ונעימה ומסתיים... (לא אגלה איך, כדי לא לקלקל את החוויה...) וכל זה בא לידי ביטוי בתמונות מדהימות!!! חסיה ברטלר שלום לך, רונית אהובה.   שמחה לכתוב לך בכמה מילים את ההתרשמות שלי מהמפגש ביננו.   אתחיל, שהקדם-מפגש, השיחה שהתנהלה ביננו ותכתובת המילים, כבר סיפרו לי שאני עומדת לפגוש אישה מאד רגישה, חכמה ומיטיבה לראות, ולאו דווקא דרך המצלמה. לגמרי לא טעיתי... ההיכרות אתך, עם עולמך, עם האישיות שלך, עם הדרך שבה את חושבת ומתבוננת - הוסיפה לפגישה את הרובד הנוסף, שבלעדיו הכל שטחי וחיצוני. לפני שהתחלנו בצילום, שוחחנו, שיחה עמוקה ופתוחה, כזו שאיפשרה לי להביא את עצמי, להתבטא, וגם לזכות להדהוד
Powered by Simply
סימפלי - בית מלאכה דיגיטלי
Digital Workshop
phone-squarebarsenvelopewhatsappcross linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram