סליחה. ויתור?

סליחה. כל כך הרבה נכתב עליה בימים האחרונים, מילה שמזיזה אותי בחוסר נוחות.

אני לא מתכוונת לסליחה שאני מבקשת מאדם שפגעתי בו. שם קל לי, אני לוקחת אחריות ובאמת ובתמים כל כולי מבקשת מחילה על הכאב שגרמתי.

יש סליחה אחרת, מורכבת יותר.

שמעתי הגדרה מופלאה לסליחה: "סליחה היא וויתור על התקווה לעבר טוב יותר". כלאמר, אני משחררת, מוותרת, מתפנה מהתקווה שיכול היה להיות עבר טוב יותר.

אז מהי הסליחה האחרת? הסליחה לעצמי.

מעשה הסליחה הוא מעשה ארוך ועמוק שדורש ממני אומץ לגעת בכאב ובפגיעות של הנפש. לא תמיד יש בי את היכולת להתמודד עם המטען הרגיש. מהטמה גנדי אמר" החלש לעולם לא יוכל לסלוח. סליחה היא נחלתו של החזק". לא תמיד אני חזקה.

סליחה היא מעשה של נדיבות, שחרור מתבניות פנימיים שלנו, היא נוגעת באנושיות שבנו. יש לי שעור גדול ללמוד ולהתפתח בו.

אם אוכל לבקש בקשה לקראת השנה החדשה, אשמח להרחיב את גבולות הנדיבות שבי. רוצה להיות אמיצה לגעת באנושיות שבתוכי. להיות אדם טוב יותר. שלם. אמן!